מרב לרנר"היום זו אני ומחר זו יכולה להיות כל אמא אחרת"
אורון שאול היה צריך לחגוג השבוע את יום הולדתו ה-26. כבר 5 וחצי שנים שמשפחתו ממתינה שהוא, הדר והאזרחים המוחזקים בעזה ישובו. אמו, זהבה שאול, משתפת בריאיון ל"שבתון" בגעגועים, בכעס ובאכזבה
בשבוע שעבר חגג אורון שאול 26 שנים להולדתו. כבר 5 וחצי שנים שאורון בשבי החמאס ואין ודאות לגורלו, כך קבע בג"צ.
"אני מחכה" אומרת לי בכאב רב זהבה שאול, אמו של אורון. "ביום ההולדת של אורון דרשתי שהבנים יחזרו ואמרתי שהם יחזרו רק אחרי עסקה והעסקה היא להחלפת אסירים, ואם לא תהיה עסקה כזו לא נראה את הבנים וזה חבל. ראש הממשלה כל הזמן מבטיח שהוא יחזיר, שהוא יעשה הכל כדי להחזיר אותו, עד שמגיע רגע האמת ואני לא רואה שהוא עושה משהו.
"הנה, עכשיו הם יושבים בקבינט – על מה? כדי להחליט מה לתת לתושבי עזה – נמל ימי, בית חולים, מים, חשמל, כסף וכו'. ואיפה אנחנו בכל התמונה הזו? אני לא נגד שיתנו להם, אבל יחד עם זאת צריך לשבת איתם לא רק על הנושא הזה אלא גם על נושא החזרת השבויים והנעדרים".
זהבה מתארת שישנה דרישה של החמאס שהמדינה ממאנת למלא, והיא מעכבת את החזרתו של אורון, הדר ושאר השבויים הישראליים.
"החמאס אומרים 'קודם כל תנקו את השולחן, אנחנו עשינו אתכם עסקה בגלעד שליט ולא עמדתם בעסקה', בגלל שבעסקה הזו שחררנו 1027 אסירים ובחטיפת שלושת הנערים נעצרו שוב חלק מהאסירים, כי חשבו שיש להם יד ברצח, ורק מאוחר יותר מצאו את מי שבאמת רצח. חמאס רוצים שהמדינה תשחרר את אלו שהיא תפסה אז, אבל המדינה לא רוצה".
המלחמה של זהבה להחזרת האסירים העצורים כאן מאז חטיפת ורציחת שלושת הנערים היא בעבור קבלת בדל מידע על מצבו של בנה: "כשנחזיר אותם נקבל אינפורמציה – מה קורה עם כל אחד מהם", היא מסבירה. "אנחנו חיים בחוסר ודאות מוחלט. אנחנו יודעים שאורון נחטף חי, ולא רק זה, ביקשנו מצה"ל וממערכת הביטחון שיתנו לנו את כל הפרוטוקולים כדי שנדע מה קרה עם אורון מהרגע שנחטף, ועד היום והם לא רוצים לתת".
מה הם מסתירים?
"זה בדיוק מה ששאלתי – מה אתם מסתירים? בסוף נתנו לנו פרוטוקולים שחצי מהם מושחרים. שאלתי – מה מושחר? ענו לי 'את לא צריכה לדעת'. אמרתי להם – 'אני אמא של אורון, אני רוצה לדעת הכל. אתם לא תסתירו ממני'. כשהם עמדו על זה הגשנו בג"צ ובג"צ אמר כל מיני דברים אבל מה שחשוב לי שהוא אמר זה ש'אין ודאות מוחלטת לגבי גורלו של אורון', משמע שייתכן שהוא חי".
"אנחנו יודעים שאורון נחטף חי. ביקשנו מצה"ל וממערכת הביטחון שיתנו לנו את כל הפרוטוקולים כדי שנדע מה קרה עם אורון מהרגע שנחטף, ועד היום והם לא רוצים לתת. בסוף נתנו לנו פרוטוקולים שחצי מהם מושחרים"
הבטיח להתקשר
חמש וחצי שנים אחרי החטיפה של אורון, זהבה לא מפסיקה להתגעגע לרגע, ולקוות שהיא תזכה לראות את בנה האמצעי מתוך שלושה ילדים, תכול העיניים ויפה התואר, כשהיא עוד בחיים.
"יש לי כל כך הרבה זיכרונות ממנו. הוא ילד יפה תואר, יש לו עיניים כחולות – ים, הוא פדנט, אוהב לצייר ולפסל, אוהב מאוד חיות. לפני שהתגייס, הוא הביא כלב קטן, קאי, הביתה. קאי עדיין אצלנו, מחכה שהדלת של החדר של אורון תהיה פתוחה ואורון יכנס", היא מתארת, וממשיכה לספר על הבן האהוב "כולם רצו להיות איתו. אהבו אותו מאד, לאיפה שהוא הלך – כולם אהבו אותו, לא פלא שהוא קיבל מצטיין נשיא ביום העצמאות ה-66 למדינה".
לזהבה קשה לדבר על אותו יום קשה ועצוב בו בנה נלקח בשבי החמאס, ולחזור לרגעים הטרופים. היא עוד זוכרת את השיחה האחרונה שלה עם אורון: "הפלאפון של אורון התקלקל. לפני שהם נכנסו לעזה הוא התקשר אלי מפלאפון של חבר שלו ואמר לי 'אמא, עוד מעט אנחנו נכנסים ולא אוכל לדבר איתך. כשנצא אתקשר אלייך', ומאז הטלפון הזה לא היה עוד טלפון".
'אין לנו חטופים'
תזכורת קטנה למי ששכח: ב-20.07.14, בעיצומו של מבצע צוק איתן וביום הראשון לקרב בין צה"ל לחמאס בשכונת שג'אעיה בעזה שהחל עם כניסת חיילי גולני לשכונה, הנגמ"ש הקידמי שהוביל תשעה חיילים ממחלקת הסיור של גדוד 13 ועליו אורון שאול, נתקע באחד הרחובות כתוצאה מתקלה מכנית. טיל שנורה לעברם פגע בהם פגיעה ישירה והרג את ששת החיילים שהיו בתוכו. אורון כנראה היה מחוץ לנגמ"ש בזמן הזה, נקלע לקרב יריות עם מחבלים ונחטף דרך המנהרה לעומק הרצועה.
זהבה: "הנגמ"ש התקלקל מול המנהרה, הם יצאו ממנו כדי להבין איך לגרור אותו כי הם לא הכירו את הנגמ"ש הזה, הם התאמנו על נמרים והכניסו אותם בנגמ"שים של שנת 48' לא ממוגנים, כמו קרטון של קוקה קולה. אתם מכניסים חיילי גולני בנגמ"שים כאלה? תתביישו לכם".
כשנציגי הצבא חיכו למשפחת שאול מחוץ לביתם כדי לבשר להם שאורון נהרג, זהבה והרצל לא היו בבית. כשהגיעו וראו את ההמולה מחוץ לבית שלהם, זהבה ביקשה דבר אחד: שאורון יהיה פצוע.
זהבה: "ראינו את ההמולה בחוץ ולא הבנו. כשהבנו שמשהו קרה, אמרתי 'אלוקים, הלוואי והוא פצוע'. ואז הודיעו לנו שאורון לא בחיים, אורון נהרג. צרחנו. במיוחד הרצל. שאלו אותנו איפה אנחנו רוצים שיחפרו לו קבר, בטבריה או בפוריה. קצין העיר וקצינים בכירים שבאו להיות איתנו כשהודיעו לנו שאורון נהרג, הוסיפו ואמרו שאין להם D.N.A של אורון. הנגמ"ש שהיו בו התפוצץ, ירו עליו טיל. חשבו שאורון היה בנגמ"ש, אבל כשירו טיל אורון לא היה בנגמ"ש", היא אומרת.
ואז, החמאס הודיע שאורון נחטף והוא אצלם.
"הם אמרו את שמו, הקריאו את המספר האישי שלו והציגו את הדיסקית, כך שאין ספק. אני אומרת לך את דעתי, אם החמאס לא היו אומרים שאורון בידיהם – את יודעת מה צה"ל היה עושה? הוא היה אומר שהם מצאו D.N.A, שם חול ומראה לנו את הקבר, הם לא היו אומרים בכלל שאורון נחטף. כשאמרנו שחמאס הודיע שחטף את אורון אז הם התחילו לחפש ומצאו את הקסדה והאפוד של אורון במנהרה. תביני, כשהחמאס הודיעו שחטפו את אורון, רון פרושאור, השליח באו"ם נאם ואמר 'לא, אין לנו חטופים'! תראי ממתי הם משקרים אותנו!", היא זועמת.
"לדעתי, אם החמאס לא היו אומרים שאורון בידיהם – צה"ל היו אומרים שהם מצאו D.N.A, שמים חול ומראים לנו את הקבר, הם לא היו אומרים בכלל שאורון נחטף"
שבעה על כלום
שבוע לאחר מכן הגיעו הרבצ"ר דאז ושר החינוך היום הרב רפי פרץ וראש אכ"א לשעבר אורנה ברביבאי לבית משפחת שאול על מנת לשנות את הסטטוס של אורון.
זהבה: "שעה לפני כניסת שבת, הם נחתו עם הליקופטר בבית החולים בפוריה כדי להודיע לנו שהם שינו את הסטטוס של אורון לחלל צה"ל שמקום קבורתו אינו נודע. על סמך כלום", היא טוענת.
"אני זוכרת שהבן שלי, אופק, שהיה אז בן 14, אמר להם 'אתם לא תשנו את הסטטוס'. באותה נשימה אמרו לנו גם לשבת שבעה על אורון, היינו כל כך מבולבלים והרצל אמר שנשב שבעה, אבל הילדים שאלו – 'על מה נשב שבעה? אנחנו רוצים לראות את אורון', ואז ענו לנו שנשב שבעה על הנפש, ולא על הגוף. ובאמת ישבנו שבעה על כלום".
"מאז, אני לא יכולה לראות את הרב פרץ שכעת טוען לכתר, שר החינוך, לא את אורנה ברביבאי, לא את גנץ, לא את מפקד גולני שנתן אישור – רסאן עליאן ולא את אלקבץ שהיה המפקד הישיר של אורון. לא אשלים איתם אפילו אם העולם יתהפך. הם כל הזמן רוצים לבוא ואני לא מסכימה", היא כואבת.
"אני מבקשת מאזרחי ישראל שיחזקו אותנו ויידעו שהיום זו אני ומחר זו יכולה להיות כל אמא אחרת"
צוק איתן לא נגמר
שנתיים לאחר חטיפתו של אורון, הרצל, אביו, חלה בסרטן וחודש וחצי לאחר מכן נפטר. זמן קצר לפני פטירתו הספיק הרצל לכתוב מכתב לאורון ולבקש מאשתו שתעשה כל שביכולתה כדי להחזיר הביתה את אורון, תיאר עד כמה הוא אוהב אותו ועד כמה היה קשור אליו, וגם התייחס לסיפור מהעבר – כשאורון קיבל את הצו השני החלו לחשוב במשפחה באיזו יחידה הוא ישרת. אורון אמר שהוא רוצה ללכת לגולני והתחיל ויכוח בינו לבין אבירם אחיו הגדול שהיה בגבעתי. "אמרתי להם – 'מה אתם מתווכחים? אני לא רוצה שאורון ילך לא לגבעתי ולא לגולני. יש לי לוחם אחד ואני לא רוצה עוד אחד'", נזכרת זהבה. "אורון אמר לי- 'אמא, אל תשימי לי קרש בגלגלים'. בדיוק הרצל הגיע ושאל את אורון 'לאן אתה רוצה ללכת'? אורון ענה שהוא רוצה לשרת בגולני. הרצל נתן לו פליק על הכתף ואמר לו 'לך תהיה גבר'. אמרתי לו 'הרצל אתה נורמלי? אני לא רוצה שהוא ילך לגולני', אז הוא אמר לי 'תעזבי את הילד'. ובמכתב שהוא כתב הוא ביקש שאעשה הכל כדי להחזיר את אורון, שאיעזר במשפחה שלו ובשלי, בכל מי שאני יכולה. המשפט האחרון במכתב הוא 'אני רוצה להתנצל בפניך, בני האהוב, שלא הקשבתי לאמא'".
בשנים האחרונות זהבה מתמודדת אף היא עם מחלת הסרטן שהחלה בשד, עברה לריאות ומשם למוח. היא עברה שני ניתוחי שד, הורדת אונה בריאה הימנית, והתמודדה עם גרורות במוח שבגללן נותחה פעמיים בראשה. ב"ה כעת היא בריאה ועושה כל שביכולתה כדי להגשים את חלומה שלה וחלומו של בעלה ז"ל, להחזיר את אורון הביתה, בכל צורה.
"הבטחתי להרצל שאעשה את זה ואני עושה את זה עד היום ואמשיך לעשות עד שאורון יחזור הביתה", היא נשבעת.
"אני מבקשת מאזרחי ישראל שיחזקו אותנו ויידעו שהיום זו אני ומחר זו יכולה להיות כל אמא אחרת. מבחינתי צוק איתן לא נגמר עד שאורון, הדר והאזרחים יחזרו הביתה".
.
