קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)שמואל א' פרק ט"ו
בפרק ט"ו שאול מקבל הוראה להילחם בעמלק:
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'."
לפני שהוא מקבל את הציווי, שמואל מזכיר לו כי הוא המלך. העונש שקיבל בפרק הקודם יתקיים בהמשך וכרגע כל החובות והזכויות עדיין שלו- לשאול יש עוד אפשרות לתקן את דרכיו ולקיים את דבר ה'.
שאול נחוש לגייס לוחמים ולקיים את דבר ה'. הוא אף מקפיד למנות את הלוחמים בטלאים כדי לא לעבור על האיסור למנות את ישראל. המלך מקיים את כל התשבחון שנאמרו עליו בפרקים הקודמים.
יחד עם זאת החטא ממהר לבוא- "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג, וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר. זאת בניגוד לציווי להרוג את עמלק כולו."
למחרת שמואל מגיע לשאול:
"וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי, אֶת דְּבַר ה'. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַה' אֱ-לֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ"
מהתיאור הזה עולה ששאול בטוח שהוא קיים את דבר ה', ניתן אפילו לשמוע את השמחה בקולו. בשיח שלהם כאן שאול מטיל את האשמה לגבי הצאן, על העם. בנוסף, שאול ואף שמואל לא מציינים את החטא בתפיסה של אגג. אלו נקודות שראוי להתעכב עליהן.
מקריאה משולבת של הפשט והפרשנים אפשר להגיע להבנה הבאה- העם אכן היה זה שחמל על הצאן, שאול שאנחנו רואים גם בפרקים הקודמים שלא רוצה לריב עם העם, הסכים איתם ואף תירץ לעצמו שמכיוון שמדובר על צאן לקורבן, הדבר נכון וראוי. באמת בשלב ראשון הוא לא חושב על כך כעבירה על דבר ה'. את אגג הוא תפס מסיבות טקטיות, אולי רצה להרוג אותו ברוב עם, אולי רצה דרכו להגיע לבני עמלק שעוד לא נתפסו.
העם רואה את המלך חס על אגג, לא יודע את כוונותיו הנסתרות של המלך ולומד ממנו שדבר ה' אינו מוחלט וקדוש. הם בחזרה נוטלים לעצמם חירות וחומלים על הצאן ושאול שלא מבין את מקומו כמלך- לא מוחה בהם ואף מגלגל אליהם את האחריות לכישלון.
שמואל בפסוק הראשון מזכיר לשאול כי הוא המלך- מה שאומר שהוא נושא באחריות, הוא צריך להיות דוגמא אישית וגם לקחת אחריות על כישלון. חטאו של שאול גדול יותר מצאן או מאגג, הוא בעצם חטא בהבנת מהות תפקידו ולכן נענש.
