אידאולוגיה שטנית ניתן וצריך להשמיד

ראש הממשלה שב לאחרונה ממפגש חשוב ביותר עם נשיא ארה״ב. בהצהרתם המשותפת הודיעו שהם רואים עין בעין את הצורך לפרק את חמאס מנשקו לפני שמתחילים בשלב ב׳ של שיקום עזה. כלומר, שניהם מסכימים שיש לממש במלואן שתיים ממטרות המלחמה שהוגדרו בתחילתה: ״חיסול התשתית הצבאית של חמאס, והסרת שלטונו ברצועה״. ייתכן שנידרש לחזור לשם כך ללחימה בעזה בעתיד הלא רחוק, ולהשלים את המשימה לאור המטרה.

כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה, צוטט מפי דובר צה״ל: ״העניין של להשמיד את חמאס או להעלים אותו זה פשוט לזרות חול בעיני הציבור… חמאס הוא רעיון, הוא מפלגה, והוא נטוע בלבבות של האנשים. מי שחושב שאנחנו יכולים להעלים אותו – טועה״ (כאן 11).

האם אכן לא ניתן להשמיד ״רעיון״ שטני רצחני שפועל נגדנו? מעבר לשאלה ברובד הפילוסופי, האם כדובר של גוף שנועד להבטיח את קיומנו, הוא יכול להרשות לעצמו להניח הנחת יסוד שכזו? כדוגמה, מה הניחו בעלות הברית ומדינות העולם המערבי כאשר יצאו למלחמה נגד הרעיון הנאצי הגרמני, וחוקקו חוקים שיהפכו אותו ללא לגיטימי? האם במבחן הזמן הם הצליחו? שכן גם אם בשוליים ישנן עדיין תופעות של הזדהות עם התנועה הנאצית הגרמנית, הרי שהיכולת שלהן להתממש בהיקפים רחבים ולאיים על קיומו של העם היהודי אינה קיימת כלל ועיקר.

ולשיטת הסוברים שלא ניתן למחוק רעיון שטני ורצחני מהלבבות של אלה שמאמינים בו כדת, ברור שאפשר לגרום להם לשלם מחיר כה כבד וכואב, שלא יהיה כדאי להם לדגול ברעיון הזה, וכדי שלא יעזו לנסות להוציא אותו מן הכוח אל הפועל. לוודא שגם אם יש להם ״כוונות״, לא יהיו להם ״יכולות״. ואפשר לגרום לכך שהדוגלים ברעיון הזה יורחקו הרחק מאיתנו, למקום שממנו לא יוכלו להזיק לנו. ואולי בכך יירתעו גם אלה שיש להם רעיונות דומים.

במלחמה זו צה״ל גבה מחיר כבד ופגע בצורה קשה ביכולות של חמאס, חיזבאללה, איראן, החות׳ים, סוריה, הארגונים ביו״ש ובעיראק. הפגיעה הייתה בתשתיות הצבאיות ובתשתיות הטרור, במנהיגות ובכוחות הלוחמים, כולל בכירים שבהם; פגיעה בתשתיות פיזיות ובמבנים מעל לקרקע ומתחתיה, בקרבת הגבול ובמרחק של אלפי ק״מ.

כתוצאה מכך, נחרבה רצועת עזה. נפגעה אספקת הנשק וההתעצמות. ונפגעו מקורות המימון של הטרור. במקביל נוצרו תנאים לעידוד הגירת אוכלוסייה למדינות רחוקות. כל אלה יגרמו לבעלי האידאולוגיות והרעיונות השטניים הרצחניים לשקול היטב האם הם מוכנים לשלם מחיר כה כבד ולצאת להרפתקה חדשה נגדנו. ואולי גם תביא אותם לחשוב על תקפותו של ה״רעיון״ הזה גם מבחינה מחשבתית. במקביל חובה עלינו לשמר את הפגיעה ב"יכולות" לאורך זמן ולוודא שלא ישתקמו.

דוגמה שאינה מוכרת כל כך מצינו בספר שמות, בהתמודדות עם ה״רעיון״ האידאולוגי המצרי של ״בית עבדים״: עליונות אימפריאליסטית חסרת גבולות מוסריים; תרבות נהנתנית, מתנשאת וכוחנית, הבנויה על שעבוד וניצול כוחני של עמים אחרים לבניין כלכלתה, כעבדים נחותים חסרי זכויות; וביחס לעם ישראל התנהלות כפויה טובה, שהרגה בהם, ביקשה לפגוע בריבויים הטבעי, ולהנציח את מעמדם כעם נחות של עבדים.

עשר המכות הן מכלול אחד של הענשה וגביית המחיר ממצרים על ה״רעיון״ שלהם: ממכת הדם שפגעה באמצעי הקיום, במים ובחקלאות, ובהמשך מכות שפגעו באיכות החיים, פגיעה בכלכלה ובתשתיות, ובהישגים הכלכליים שהושגו על ידי העבדות, עד פגיעה פיזית בבריאות האישית וביכולת התנועה, ולבסוף פגיעה פיזית במנהיגות במכת בכורות, ועד הטביעה המוחלטת של צבא מצרים בים סוף. המכלול הזה יצר הרתעה בקרב אומות העולם מפני הפגיעה בעם ישראל לזמן רב (כמפורט ב״שירת הים״).

ה"רעיון" הזה הוא תוצר של התרבות המצרית הקלוקלת, שגם דורות רבים אחר כך אנו מצווים להתרחק ממנה: ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וכו' וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״ (ויקרא יח, ג). ״מעשה ארץ־מצרים״ כולל בתוכו כמה יסודות מקולקלים: ״מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנענים מקולקלין מכל האומות״ (רש״י שם). היא באה לידי ביטוי בפריצות ובעריות: ״בעניין העריות היו בתכלית הגנות״ (רלב״ג שם), בשחיתות בהתנהלות של מערכת המשפט: ״ומעשה ארץ מצרים – על המשפטים״ (א״ע שם), בשחיתות בתרבות הפנאי: ״אֵלוּ נימוסות שלהם, דברים החקוקים להם, כגון טרטיאות ואיצטדאות״ (רש״י שם), ובמערכת החברתית המושחתת: ״מעשה ארץ מצרים וכו'״ היא ההתנהגות החברתית שבין אדם לחברו" (רש״ר הירש שם). זה מה שהכשיר אצלם את תרבות השעבוד והניצול הכוחני של עמים אחרים לטובתם.

בשל כך מצווה התורה בשלושה מקומות גם על האיסור לחזור למצרים: ״שהזהירנו משכון בארץ מצרים לעולם כדי שלא נלמוד ממעשיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים״ (ספהמ״צ לרמב״ם ל״ת מו). תכלית האיסור היא הרחקה תרבותית יותר מאשר הרחקה גאוגרפית: ״כדי שלא נלמוד ממעשיהם וכו׳״ (ראה גם הגה״מ רמב״ם מלכים ה, ז).

לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ