מנהיגות משותפת

הליכתם המשותפת של משה ואהרון לשליחות מתוארת פעמיים בשני פסוקים סמוכים: "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…". ובפסוק הבא נאמר: "הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם… הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן". בעוד בפסוק הראשון נאמר: "הוא אהרן ומשה", בפסוק השני מוחלף הסדר הפנימי ומשה הוקדם לפני אהרון: "הוא משה ואהרן".

מדוע שינה הכתוב את הסדר? רש"י כותב: "יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולים כאחד". לעומתו, אבן עזרא מציין טעם עקרוני לשינוי בסדר השמות: "הם עתה מעת שדברו אל פרעה הקדים משה בעבור גודל מעלתו, וה' דבר עמו פנים אל פנים, ונגש אל הערפל אשר שם ה', ולא כן אהרן". בתחילה התורה מזכירה את אהרון לפני משה משום שהוא הבכור. אולם, כאשר התורה מתארת את עמידתם לפני פרעה, מקדימה התורה את משה לפני אהרון משום שהוא החשוב, שכן ה' מתגלה אליו פנים בפנים.

בפירושו "כלי יקר" מבאר רבי אפרים מלונטשיץ כי הפסוק הראשון מדגיש את המינוי לשליחות: "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". שמא נחשוב, שהואיל וה' התגלה למשה בסנה, משה הוא עיקר השליחות ואהרון רק טפל לו, לכך מקדים הכתוב את אהרון, ללמדנו ששניהם שווים.

לעומת זאת, הפסוק השני מתאר את שיחתם של משה ואהרון עם פרעה: "הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא… מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן". שמא נחשוב שאהרון הוא הדובר העיקרי ומשה, שהיה 'כבד פה וכבד לשון', נספח לאהרון בעומדו לפני פרעה. לכן הקדים הכתוב את משה לפני אהרון, ללמדנו ששקולים היו בעמידתם לפני פרעה.

ניתן להוסיף שהשליחות של משה ואהרון היא כפולה גם בעמידה מול פרעה וגם בהובלת העם. הכתוב במכוון מקדים את מי שמוגדר כ'טפל' לפני 'העיקר', ללמדנו שיש צורך בשניהם. לא ניתן לעצב מדיניות חוץ מול פרעה ללא מדיניות פנים מול העם.

משה ואהרון צומחים בסביבה שונה, הם בעלי אופי שונה. משה מנהיג קשוח, המדבר לעיתים בתקיפות. הוא מתייצב אל מול ה' באומרו: "למה הרעותה לעם הזה", "למה זה שלחתני". משה, שצמח בבית המלכות, יכול לתבוע את עלבונם של ישראל. יכול הוא לעמוד מול פרעה ולדרוש את שחרורם של ישראל.

לעומתו, אהרון צומח מתוך העם, אוהב שלום ורודף שלום. שמות שבטי ישראל נישאים על ליבו. שפתותיו תורה וממנו מבקשים דעת. לעולם מברך הוא את ישראל בברכת כוהנים באהבה. תפקידו המרכזי להכשיר את ליבות העם למעמד הר סיני.

התנאי המרכזי להצלחת השותפות הוא בכך ששני המנהיגים הללו ידעו שהם שקולים, והאחד תלוי בחברו. מנהיגות צריכה לשלב בין יחסי פנים ליחסי חוץ, בין רכות לקשיחות, בין אהבה ליראה, בין אמת לשלום.

שילוב זה יכול להתרחש בין שני מנהיגים השונים באופיים ובאישיותם. אהרון ומשה שיקפו את המנהיגות האידיאלית, השלימו זה את זה, אולם, הצלחתם נבעה מכך שהם ראו את עצמם שקולים זה לזה. קשה למצוא את כל התכונות במנהיג אחד. משה ואהרון הם דוגמה לחיבור ראוי בין שני מנהיגים שתנאי להצלחתם זו העבודה המשותפת, ובעיקר הענווה שיש לכל אחד ביחס לשני.

לצערנו, במבנה המנהיגות כיום לא ניתן לשלב שני מלכים המשמשים בכתר אחד. אולם, גם כאשר יש מנהיג אחד בראש,  עליו לדעת שהוא זקוק להשלמה על ידי שילוב כוחות נוספים שיאזנו אותו ויאפשרו לו להוביל ולתת מענה לצרכים החיצוניים, כמו גם רגישות לצורכי העם.