הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בשבת שעברה עמדנו על כך שהרמב"ם הביא בשני מקומות שונים את הציווי על בנין המקדש, אמנם בשינויים. בתחילת הלכות בית הבחירה כתב:
"מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר 'ועשו לי מקדש', וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו' ".
מנגד, בתחילת הלכות מלכים הביא ציווי ממקור אחר, וקבע:
"שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר 'שום תשים עליך מלך', ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר 'תמחה את זכר עמלק', ולבנות בית הבחירה שנאמר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' ".
כבר הסברנו בשבוע שעבר, שתחילת הפתרון צריכה להיות שהרמב"ם מדבר על שני ציוויים שונים. הציווי של הלכות מלכים מדבר על חובה לבנות רק לאחר שישראל ייכנסו לארץ, ימנו מלך ויכריתו זרעו של עמלק. לפיכך התאים לציווי זה הרמב"ם פסוקים שמדברים על בנין הבית אחרי הכניסה לארץ. מנגד, הציווי "ועשו לי מקדש" נאמר בעוד ישראל במדבר. עם זאת סיימנו בתמיהה, מדוע אם כן צריך היה הרמב"ם לכתוב בכלל את הציווי בתחילת הלכות בית הבחירה? מה הוא מעלה ומה הוא מוריד, ובעיקר הקשינו על תפקידו של המשכן לאור דברים אלה.
אמנם, דומה שהתשובה פשוטה וברורה, אך היא מחייבת דקדוק ומחשבה. בהלכות בית הבחירה קבע הרמב"ם מפורשות שלמשכן היה מעמד שונה מזה שאנו רגילים לחשוב. לפי מה שכתב הרמב"ם, המשכן שעשה משה היה "לפי שעה", כלומר, לא קיימו בו את מצוות "ועשו לי מקדש" במלואה. הסיבה לכך פשוטה, המצווה מתקיימת רק בבנין בית ("לעשות בית לה' "), ואילו המשכן לא היה בית, בית אבנים, כי אם אהל. כלומר, משה רבינו וכל העם קיימו הוראת שעה א-להית, אך ישראל לא זכו לקיים את מצוות ועשו לי מקדש עד שנכנסו לארץ. אמנם, הרמב"ם ממשיך ומתאר בהלכות בית הבחירה את המקדשים שעשו ישראל בשילה (הגירסה הנכונה ברמב"ם היא "מקדש שילה", ולא "משכן שילה", ראו רמב"ם מדוייק במהדורת מורי ורבי הר"י שילת שליט"א), בנוב ובגבעון, ובהם אכן התקיימה המצוה.
אם כן, מה מהות הציווי שציוותה התורה, ושמתואר ברמב"ם בהלכות מלכים, לבנות את בית הבחירה רק לאחר כינון המלוכה והכרתת זרע עמלק?
כאן נדייק יותר, ונבחין שבהלכות מלכים מכנה הרמב"ם את המקדש בשם "בית הבחירה". התואר בית הבחירה נופל רק על המקדש בירושלים. הסיבה לכך פשוטה: ירושלים, בניגוד לשאר המקומות בהם נבנה מקדש, נבחרה מאת ה'. ומה משמעות בחירת ירושלים? האיסור בכל המקומות האחרים מלבנות ולהקריב! בחירה בגורם מסויים טומנת בחובה בהכרח שלילת האחרים ממעמד דומה. אכן, כך נקבע להלכה, שמשנבנה המקדש בשילה, אמנם נאסרה העבודה בבמות, אך משחרב שנית הותרו הבמות, שכן לא היה זה מקום נבחר בבחירה עולמית. כך קובעת הגמרא (זבחים קיב, ב):
"עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות […] ומשהוקם המשכן – נאסרו הבמות […] באו לגלגל הותרו הבמות […] באו לשילה נאסרו הבמות […] והיא היתה מנוחה […] באו לנוב וגבעון הותרו הבמות […] באו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להן היתר, והיא היתה נחלה".
בהלכות מלכים, אם כן, חידש הרמב"ם שיש מצוה מיוחדת לבנות בית הבחירה. הנביא הורה ששלש מצוות נצטוו בכניסתן לארץ (והוא פלא! הרי לא נצטוו ישראל אלא בסיני! אלא ברי שהכוונה שיש תוספת על מצוות התורה, ובין התוספות הללו לבנות את המקדש באופן של בית הבחירה, כמפורש בספר דברים. ראו תלמוד בבלי, סנהדרין כ, ב). אחת מהן היא לבנות בית הבחירה, במשמע בירושלים, ואותו יש לבנות רק לאחר מינוי המלך והכרתת זרעו של עמלק. לא שיש כאן היתר להבטל ממצות עשיית מקדש קודם לכן, שהרי בשילה, כל זמן שעמד שם מקדש, קיימו מצוות מקדש, אך לא היה זה בית הבחירה.
בנין בית הבחירה הוא התואר הנכון למצוות הקמת מקדש משנתמנה המלך והוכרת זרעו של עמלק, והיא מצוות נביאים. לכן, מאחר שירושלים כבר נבחרה בעבר, אין היום אלא הלכות בית הבחירה, ולא הלכות מקדש. הלכות בית הבחירה, שהם החלק היסודי ביותר במצוה הנצחית של בנין הבית, שייכים כיום רק במקדש שבירושלים, ייכון במהרה, אכי"ר!
(תצווה תשעא)
