סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: חייל עתיד לשהות בשטח רצועת עזה במהלך כל השבוע שחל בו פורים. האם יוכל להקדים ולתת מתנות לאביונים עוד לפני כן, כאשר יוצא הביתה?
תשובה: "משנכנס אדר מרבין בשמחה", והשבת אנחנו קוראים את פרשת "שקלים". לצערנו, משחרב בית המקדש איננו נותנים מחצית השקל, ואולם כתב הרמ"א בהלכות פורים (אורח חיים, תרצ"ד א') שנהגו לתת "זכר למחצית השקל". ישנם מנהגים שונים בנוגע לסכום המדויק שאותו נהגו לתת, אך בכל מקרה הדגיש בספר "שערי תשובה" (שם, ס"ק ב'; מצוטט במשנה ברורה בשער הציון), שאת הכסף יש לתת כצדקה לעניים.
כמובן, מנהג "זכר למחצית השקל" איננו מחליף את מצוות מתנות לאביונים. מצווה זו היא האחרונה מבין המצוות שעליהן אנחנו קוראים במגילה. בתחילה נהגו היהודים שבכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר במשתה ובשמחה, לאחר מכן הוסיפו גם משלוח מנות איש לרעהו, ורק בתקנת מרדכי האחרונה נתווספה גם מצוות מתנות לאביונים.
הגמרא במסכת מגילה (דף ז') מייחדת מילים ספורות בלבד למצוות מתנות לאביונים, וקובעת רק את ההלכה הבסיסית שלפיה חובה לתת מתנה אחת לשני אביונים, בשונה ממשלוח מנות הדורש משלוח אחד שיש בו שתי מנות.
אך למרות הקיצור בדברי חז"ל, הדגיש הרמב"ם (מגילה ב' י"ז): "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
דברי הרמב"ם קשורים כנראה לחובה כללית יותר לא רק לתת צדקה, אלא לתת צדקה בשמחה (דברים, ט"ו י'; שולחן ערוך יורה דעה, רמ"ט א', על פי ספר החינוך). ר' לוי יצחק מברדיטשב (קדושת לוי לפורים) מסביר, שאמנם בכל השנה נותנים צדקה, אך השמחה המיוחדת של פורים באה לידי ביטוי בכך שנותנים מתנות לאביונים בשמחה יתרה, והוא מבטיח: "כי כמו שנותן האיש הישראלי צדקה לעני ומתלבש את עצמו במדת החסד ומתחסד עם העני, כן גורם שהשם יתברך מתלבש את עצמו במדת החסד ומשפיע בחסדו".
ואמנם, גם להלכה כתב בחידושי הריטב"א (מגילה, דף ז'): "שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא, אלא מדין שמחה, שהרי אף לעשירים יש לשלוח מנות". כלומר, מצוות מתנות לאביונים היא לא צדקה רגילה, אלא מצווה שנועדה להרבות בשמחת פורים, בדומה למשלוח מנות.
על הרקע הזה, מסביר הריטב"א את דברי התלמוד הירושלמי (מגילה א' ד') שנפסקו להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך ש"כל הפושט יד נותנין לו". לדבריו, לו מצוות מתנות לאביונים הייתה מדין צדקה, ראוי היה לדקדק ולבחון את מידת הצורך של כל עני, כפי שנוהגים בדרך כלל כאשר עורכים סדרי קדימות בצדקה. אך היות ולדעת הריטב"א מדובר על מצוות שמחה, הרי שמצווה לשמח את ליבו של כל דורש.
הלכות נוספות הקשורות ליסוד זה הן: א) לדעת מקצת ראשונים (ראו טור ובית יוסף אורח חיים תרצ"ד, על פי בבא מציעא דף ע"ח) חובה להשתמש במתנות לאביונים דווקא לצורך סעודת פורים, ולא לצרכים כלכליים אחרים. גם כאן, בצדקה רגילה "לא מתערבים" לעני במה שהוא עושה בכסף, אך מתנות לאביונים נועדו לשרת את שמחת פורים.
ב) יש פוסקים (ראו שו"ת יחווה דעת, א' צ') שהורו לתת מתנות לאביונים בשיעור המספיק לסעודה. אף שמצוות צדקה מתקיימת בכל שווה פרוטה, אם המטרה היא להוסיף בשמחת פורים ובסעודת פורים – נדרשת מתנה גדולה יותר.
ג) נחלקו מפרשי השולחן ערוך האם עני מחויב במתנות לאביונים: בעל "פרי חדש" קבע שאין שום חיוב כזה, כי הוא עני בעצמו; ולעומתו בעל "בית חדש", וחתנו בעל "טורי זהב", טענו שבמצוות מתנות לאביונים חייבים כולם – גם עניים, שכן המצווה היא חלק משמחת פורים.
באשר לשאלה שבפנינו, לגבי מי שלא יוכל לתת מתנות לאביונים ביום הפורים עצמו, מצאנו דיון מפורש בפוסקים בנוגע לשני מצבים. השולחן ערוך (תרצ"ד, ד'; על פי המרדכי) פסק שמי שנמצא בפורים במקום שאין בו עניים בכלל – "יעכב המעות לעצמו ונותנם במקום שירצה". כלומר, הנתינה היא בפורים, אך העני יקבל רק לאחר הפורים. החיד"א (ברכי יוסף שם) מבין שלא מדובר רק על הנהגה טובה או על "זכר" למתנות לאביונים, אלא על קיום המצווה ממש: מפרישים ביום הפורים, אף שהנתינה תהיה לאחר מכן. זה בהחלט פתרון אפשרי עבור חיילים השוהים בשטח אויב.
אך מדברי הפוסקים נראה שהאפשרות הטובה יותר במצב כזה היא לתת את המתנות לפני פורים, לגבאי או לשליח שיחלק אותן לעניים ביום הפורים עצמו. כבר "בעל המאור", מרבותינו הראשונים, קבע שאם נותנים לעני את המתנות לפני פורים, והוא שומר אותן עד לחג ונהנה מהן ביום הפורים עצמו – יוצאים ידי חובה. כך הסיקו מדבריו פוסקים רבים (ראו באר היטב ומשנה ברורה בסימן תרצ"ד, על פי ספר "יד אהרן", וכך כתב גם בתוספות יום טוב על המשניות), וכך פסקו הלכה למעשה בשו"ת יהודה יעלה (אורח חיים, ר"ז) ובשו"ת משנה הלכות (ו' קכ"ג).
אמנם, בעל "ערוך השולחן" קבע שלפחות ביחס למשלוח מנות – אי אפשר לתת מראש על ידי שליח, וחובה לתת ביום הפורים עצמו, אך מסתבר מאוד שלגבי מתנות לאביונים גם הוא יודה שיוצאים ידי חובה. ואמנם, המשנה ברורה (ביאור הלכה, תרצ"ד) כתב ש"מנהג העולם" לתת מתנות לאביונים עוד לפני פורים, ובלבד שיגיעו לעני ביום הפורים עצמו; ובמידת האפשר ישתדלו לחזור ולתת עוד משהו גם בו ביום לעניים המחזרים על הפתחים.
לפיכך, חיילים שיודעים שלא תהיה להם אפשרות לתת מתנות לאביונים ביום הפורים עצמו, יפקידו מבעוד מועד את הכסף בידי שליח או גבאי צדקה, שייתן עבורם ביום הפורים עצמו, ובזה יצאו ידי חובתם. אם לא הצליחו לנהוג כך, יוכלו למנות שליח בטלפון בעיצומו של יום הפורים, ואם גם זה לא מתאפשר – יפרישו את המעות וייתנו אותן בהזדמנות ראשונה שבה ישובו לביתם.
