שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: חיילים שבמסגרת הפעילות המבצעית שוהים בבית בשטח אויב. ברשותם אספקה צבאית של מנות קרב, אך הם מעוניינים במזון חם ומבושל, שאותו יבשלו בעזרת כלים ומצרכים שמצאו בשטח. האם הדבר מותר?
תשובה: בפתח הדברים חשוב להדגיש, שההתנהלות בשטח אויב, תתבצע אך ורק בהתאם להנחיות ולפקודות המחייבות בכל הנוגע לשימוש בציוד או במצרכים. דברינו להלן מוקדשים אך ורק לסוגיה ההלכתית בדבר כשרות המזון בשטח אויב, אך לכל השואלים הרבים במלחמה הבהרנו, שבנושאים הללו עוד לפני הדיון ההלכתי, חובה למלא את הפקודות וההוראות המחייבות במלואן.
בפרשת ואתחנן מבטיחה התורה: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:". התורה מזהירה שלא לשכוח חלילה את הקדוש ברוך הוא מתוך השפע הגדול, אך מן ההבטחה הגדולה הזאת על "בתים מלאים כל טוב", למדו חז"ל בגמרא במסכת חולין (דף י"ז), שבזמן מלחמות יהושע בן נון לכיבוש הארץ, הותר ללוחמים לאכול מן השלל שמצאו בבתי הכנענים, ובכלל זה גם מזון לא כשר, ואפילו בשר חזיר.
הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם, ח' א') פסק את הדברים להלכה, אלא שהטיל עליהם סייג משמעותי וכתב: "אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים". מפרשי הרמב"ם (ראו כסף משנה ורדב"ז שם, וכן בחידושי המאירי על הסוגיה בחולין) מדגישים, שאין מדובר בפיקוח נפש של לוחמים שעלולים לגווע ברעב, משום שבמצב של פיקוח נפש הותר לכל אדם, ולאו דווקא לחלוצי צבא, לאכול מאכלות אסורות ולהציל את חייו. ההיתר לדעת הרמב"ם קשור לתפיסה מרחיבה של המושג פיקוח נפש, דהיינו שאפילו כאשר קיים רק חשש שמא העיסוק בחיפוש מזון כשר יסיט את תשומת הלב מן המשימה המבצעית, והלוחמים עלולים לבוא לידי סכנה – במצבים אלה הותרה אכילת מזון לא כשר בזמן מלחמה.
הרמב"ן בפירושו לתורה חלק על הרמב"ם, והסביר שמדובר על היתר גורף: גם אם בידי הלוחמים יש די והותר מזון כשר ומשביע, התורה התירה לחלוטין את איסורי המאכלות במלחמה. אמנם, הרמב"ן מגביל את ההיתר רק למלחמת כיבוש הארץ, ונחלקו המפרשים בהבנת דבריו: הטורי אבן (ראש השנה יג., ד"ה וראיתי) סבור שהיתה זו "הוראת שעה" לדור כיבוש הארץ בלבד; בעוד שהמנחת חינוך (מצוה תקכ"ז) כתב בפירוש שלדעת הרמב"ן ההיתר נוהג בכל מלחמה לכיבוש הארץ.
כידוע, השולחן ערוך לא עסק בהלכות צבא ומלחמה, ועל כן אין בידינו הכרעה ברורה במחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן. ערוך השולחן העתיד (מלכים, ע"ז א'-ג') נטה לדבריו של הרמב"ן, דהיינו לדעת המצמצמת את ההיתר דווקא למלחמת כיבוש הארץ. גם בשו"ת ציץ אליעזר (י"ח ע') פסק להחמיר.
במהלך מלחמת העולם השנייה, התגייסו יהודים ל"בריגדה היהודית" בצבא הבריטי שנלחם בנאצים. כמה מהם פנו לרב הרצוג בשאלה האם יותר להם לאכול מאכלות אסורות במלחמה. הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק, אורח חיים מ"ב) משיב בנחרצות לאיסור.
כמה שנים לאחר מכן, בימי מלחמת הקוממויות, הובאה שאלה דומה בפני הרב שלמה גורן. בספרו "בעוז ובתעצומות" הוא מספר, שהתיר בשעת דחק לאכול שימורי בשר ("בוליביף") שהשאיר אחריו הצבא הבריטי, תוך שהוא מתבסס על דעת הרמב"ם. אמנם, הוא מדגיש שההיתר היה רק "כשהגיעו מים עד נפש והמצב היה ממש חמור", עקב המצור הקשה על ירושלים, והמחסור במזון משביע למגיני העיר.
במהלך מלחמת לבנון השנייה בקיץ תשס"ו, היו לוחמים בשטח אויב שסבלו ממחסור במזון משביע. גם עבורם היו שהתירו אכילה מן המזון שנמצא בשטח אויב, גם אם לא עומד בכל גדרי הכשרות (ראו על כך בספר רפואה, מציאות והלכה של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, סימן י"ב).
לשמחתנו, לכל אורך מלחמת התקומה למיטב ידיעתי לא היה מצב שבו חיילים בשטח אויב היו רעבים, או סבלו ממחסור במזון. מנות קרב – היו בשפע בכל מקום, הן בשטח רצועת עזה, הן בלבנון והן בסוריה. יחד עם זאת, לא פעם חיילים ביקשו לגוון את התפריט ולהעשיר אותו במזון חם ומבושל, ועל כן נשאלנו ברבנות הצבאית שאלות רבות הקשורות להקפדה על הכשרות בבישול בבתי אויב. שאלות מסוג זה נשאלו גם בשבועות האחרונים ממש במלחמת "שאגת הארי", מחיילים ומפקדים השוהים בלבנון.
היות שכאמור לעיל הלכה למעשה בוודאי חוששים לדעת הרמב"ם, שהתיר לאכול מאכלות אסורות רק במקום שבו יש בכך צורך מבצעי ממשי וחשש של פיקוח נפש, הבהרנו לשואלים הרבים שאין כל מקום להתיר אכילת מזון לא כשר. עם זאת, סייענו בידי החיילים כדי לקבוע כללים בסיסיים לשמירה על הכשרות גם בשטח אויב, והפצנו הנחיות להכשרת כלים בשטח אויב בהגעלה או ב"ליבון קל". כמו כן, פירטנו בפני החיילים מהם המוצרים שניתן להשתמש בהם גם אם אין עליהם חותמת כשרות, כגון: פירות וירקות טריים, מלח, סוכר, קפה, שמן זית וכן הלאה. בדרך זו, ניתנה האפשרות לגוון ולהעשיר את התפריט, תוך הקפדה על הכללים הבסיסיים של הלכות כשרות, ומבלי להזדקק למזון לא כשר.
