סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: קבוצת חיילים עסקה בפעילות עצימה לכל אורך השבוע, ואף אחד מהם לא הספיק "להכין" את קריאת התורה של שבת. האם יוכלו לקרוא בתורה? ומה הדין בקריאת מגילת אסתר?
תשובה: במדרש תנחומא (פרשת יתרו) מסופר על ר' עקיבא שהוזמן לקרוא בתורה, אך סירב. תלמידיו התפלאו כיצד הוא מוותר על המצווה, והוא השיב להם שהיות ולא הספיק להכין היטב את הקריאה פעמיים ושלוש – הוא סירב לקרוא ברבים. על פי המדרש, פסק השולחן ערוך (אורח חיים, קל"ט א') שחובתו של בעל הקורא להכין היטב את הקריאה לפני שיעמוד ויקרא בציבור.
אך כפי שקורה – בעיקר אצל חיילים כמו בנידון שבפנינו, הרצוי אינו מצוי, ולא תמיד ישנו מי מי שיודע לקרוא היטב ובלי שגיאות. הטור (אורח חיים, קמ"ב) מצטט מחלוקת מרתקת בין הראשונים בעניין טעויות בקריאת התורה, וכותב: "כתב בעל המנהיג: אם טעה הקורא או החזן המקרא אותו – טוב שלא להגיה עליו על שגגותיו ברבים, שלא להלבין פניו דאף על פי שטעה בה יצא ידי קריאה. והרמב"ם ז"ל כתב: קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת – מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק".
לדעת הרמב"ם, חובה לדקדק דקדוק מוחלט בקריאת התורה, ומשתמע שבכל טעות – חוזרים. מסופר שכך אכן נהג ר' חיים מבריסק, והיה מאוד קשה למצוא בעל קורא בבית מדרשו, משום שעל כל טעות ודקדוק – היה מתקן, כפשט דברי הרמב"ם.
אך לעומת זאת בספר "המנהיג", שהינו אחד מספרי המנהגים הקדמונים שהתחברו בפרובאנס ממש בדורו של הרמב"ם, חשש מאוד מהלבנת פנים, והציע להתבסס על דברי המדרש שקובעים שגם בקריאה שיש בה שגיאות – יוצאים ידי חובה.
פוסקים רבים (ראו בבית יוסף על הטור שם) הציעו לחלק בין שני סוגים של טעות: ישנה טעות המשנה את המשמעות הפשוטה, ועליה אכן מחזירים את בעל הקורא; ולעומת זאת, ישנה טעות שאין בה שינוי משמעות, ובה אין חובה לחזור.
הרמ"א פסק להלכה כדעה זו, וכתב: "ודוקא בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד, אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו". כמובן, ה"גרעה" שעליה כותב הרמ"א צריכה להיעשות באופן שלא יביא לידי הלבנת פנים, כפי שהדגיש בעל ספר "המנהיג", אבל העמדה העקרונית שחובה לחזור ולקרוא רק בשינוי משמעות.
בדעת השולחן ערוך בסוגיה קיימת מחלוקת בין האחרונים. סימן קמ"ב בשולחן ערוך אורח חיים הוא סימן קצר – שני סעיפים בסך הכל. בסעיף א' מעתיק השולחן ערוך את לשונו של הרמב"ם: "קרא וטעה אפילו בדיקדוק אות אחת – מחזירין אותו". בניגוד לרמ"א, השולחן ערוך אינו מבחין בין טעות משנה משמעות וטעות שאינה משמעות, ופוסק בפשטות: מחזירין אותו.
אלא, שמייד בסעיף הבא ממשיך השולחן ערוך וכותב: "ישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים – אפילו הכי יקראו בתורה בברכה כהלכתה". והדברים מחודשים, משום שאם נדרש לחזור על כל שגיאה וכל דקדוק, איך אפשר להתיר לקרוא בברכה כאשר אין מי שיודע לקרוא באופן הזה?!
בעל "פרי חדש" (על השולחן ערוך) מסביר שהשולחן ערוך בוודאי מקבל את החלוקה בין טעות שמשנה משמעות ובין טעות שאינה משנה משמעות. כלומר, לכתחילה צריך להקפיד על כל דקדוק, אבל הדבר אינו מעכב בדיעבד, ולכן ביישוב שאין בו בעל קורא – יקראו בתורה בברכה. אם קיים חשש שבעל הקורא יטעה גם בטעויות שמשנות את המשמעות, אכן לדעת השולחן ערוך לא יקראו בתורה בכלל.
המשנה ברורה מצטט את דברי הפרי חדש, אבל מציין שיש אחרונים שחלקו עליו, והבינו שהשולחן ערוך מבחין בין הדין לכתחילה ובדיעבד: לכתחילה מחזירים בכל שגיאה, אך בדיעבד, וכאשר אין בעל קורא אחר – לא יבטלו את קריאת התורה, גם אם ברור שתהיינה טעויות משמעותיות.
לפיכך, גם בנידון שאלתנו, יעמוד אחד מן החיילים לקרוא בתורה אף שלא התכונן, אלא שלצידו יעמוד אדם אחר שמתבונן היטב בחומש, ויוכל להחזיר ולתקן אם תהיה טעות משנה משמעות. מנהג זה איננו רצוי לכתחילה, אך כך יש לנהוג כדי לא להפסיד את קריאת התורה.
לדעת הכסף משנה, המקור לשיטת הרמב"ם שכל טעות מעכבת בקריאת התורה מצוי בתלמוד הירושלמי – במסכת מגילה (פרק ב' הלכה ב'). נאמר שם בפירוש: "אין מדקדקין בטעויותיה", והכסף משנה מסביר שהרמב"ם דייק מכאן שדווקא במגילה הטעויות אינן מעכבות, אך בקריאת התורה – יש לדקדק בכל מילה ובכל אות.
אלא, שבהתאם לאמור לעיל, לדעת רבים מן הפוסקים דברי התלמוד הירושלמי עוסקים שוב – רק בטעות שאינה משנה את המשמעות. אבל, אם בעל הקורא אמר "והמן נָפָל על המיטה", במקום "והמן נֹפֵל" – חובה לחזור, ולא יצאו ידי חובה. ואכן, השולחן ערוך בהלכות מגילה (אורח חיים, תר"צ י"ד) העתיק את דברי התלמוד הירושלמי, אבל הוסיף שיש אומרים שבטעות שמשנה את המשמעות – חובה לחזור ולתקן. וכך באמת מוסכם להלכה, שאם אין בעל קורא שמסוגל לקרוא את המגילה כולה בלי שגיאה שמשנה את המשמעות, אי אפשר לברך על הקריאה.
אלא שגם כאן, קשה להורות לחיילים שאין להם בעל קורא מיומן לבטל לחלוטין את קריאת המגילה. ולכן, בקובץ "הלכה כסידרה" לחג הפורים הצענו פתרונות, וכך כתבנו: "חיילים שיש להם מגילה כשרה, ואין ביניהם חייל הבקי בקריאת המגילה בטעמים, יקרא אחד מהם בלי טעמים, תוך שימת לב מרבית שלו ושל השומעים לכך שאינו טועה בקריאה, בניקוד ובהטעמת המילים באופן המשנה את המשמעות.
"במידה ואין באפשרותו לקרוא באופן שלא יטעה בטעויות המשנות את משמעות המילים – יקרא בלא ברכה. במידת הצורך, רשאי אחד מהם לשמוע את קריאת המגילה באוזניות וכדומה, ולהקריא כך לציבור מתוך מגילה כשרה. ככל האפשר ישמיע את ההקלטה בעוצמת קול נמוכה, שלא תפריע לציבור לשמוע את בעל הקורא ולא תמנע מבעל הקורא לשמוע את עצמו".
