נס פורים – מאז ולתמיד

בזמן האחרון עולה רמת הדריכות והציפייה למהלכים של ארה"ב וישראל מול המשטר האיראני, שממשיך בתהליכי התעצמות ושיקום המערכים שנפגעו במבצע "עם כלביא". חרושת השמועות האם ומתי יתקפו היא שיחת היום. יכול להיות שקושניר, חתנו היהודי של טראמפ, לחש על אוזנו שכדאי לתזמן את התקיפה בסמוך לפורים, משום שכידוע: בן ישראל שיש לו דין עם נכרי נכון שימנע ממנו בחודש אב, שמזלו רע לישראל, ויעדיף את חודש אדר שיש בו מזל טוב לישראל (עפ"י תענית כט ב), במיוחד כאשר יש צורך להתגייס ולצאת למלחמה על הגויים מבקשי נפשנו, כשם שהיה בימי מרדכי, אסתר ואחשוורוש.

מהו המוקד של המגילה והמסר שלה לדורות? בדרך כלל מקובל להסביר שזהו הנס של ההצלה מגזירת ההשמדה הטוטאלית על עם ישראל, שבא ע"י "ונהפוך הוא", כאשר כל דבר שהיה אמור להיות נגד עם ישראל התהפך כבומרנג והפך להיות מנוף להצלת עם ישראל, וזאת לאחר ההתאחדות של עם ישראל, הצום והתפילה.

זהו הסבר נכון, אולם חסרים בו שני מרכיבים ניסיים חשובים ביותר, העולים מפשט הפסוקים ומהפרשנות, שיש בהם מסר לדורות: הראשון – לנוכח גזרת השמד הצליחו מרדכי ואסתר להפעיל מהלך פוליטי־אסטרטגי מתוחכם שנועד להפיל את המן ע"י יצירת חשד בעיני אחשוורוש שהוא זומם למרוד בו ולהורגו. והשני – שנס ההצלה בא כתוצאה מהתעשתות של היהודים בכל מדינות המלך אחשוורוש, שהתאחדו, התגייסו והתארגנו להיערך למלחמה כנגד מבקשי נפשם. הם הצטיידו בנשק כדי לצאת למלחמה מתואמת, באותו יום, נגד אויביהם ושונאיהם, למרות שהיו נתינים בגלות, ללא עצמאות וללא צבא מסודר, ושלא היו מכונסים במקום אחד. נס ניצחונם על אויביהם היה חסר תקדים: ביום אחד הרגו באויביהם 75 אלף, ובשושן ביומיים עוד 800. ניצחון זה הפך את הקערה על פיה, שינה את מעמד היהודים ויצר הרתעה בקרב עמי מדינותיהם.

זאת הייתה תוכניתם של מרדכי ואסתר, שביקשו מהמלך אחשוורוש להוציאה כצו מלכותי, אל מול הגזירה של המן: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (אסתר ח יא). זהו גם הצו המלכותי שהוציא המלך: "פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם" (שם פס' יג).

יש לדייק: בקשתם הייתה לאשר ליהודים להיקהל ולהילחם באויביהם, ולא רק להשיב את המצב למה שהיה לפני הגזירה: "מה ראתה אסתר שבקשה על זה שהיהודים יהרגו בהם ולא היה די לה לבטל הכתבים ויהיו היהודים כמו שהיו בראשונה קודם שבא המן לאבדם?" (מהר"ל אור חדש שם, ועיי"ש תשובתו). וכן יש לדייק שהאישור היה להילחם לא רק נגד בודדים אלא גם מול צבאות ו"חיל של כל עם ומדינה".

לשם כך היהודים התכנסו, נערכו והתכוננו מבעוד מועד: "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים" (שם ט ב). הם נערכו מראש לסכל באופן יזום את מבקשי רעתם, ולא רק למגננה מפניהם. עצם ההיערכות הטילה מורא על אויביהם מפני הבאות.

ההיערכות כללה מינוי שרשרת פיקוד שתכין ותאחד את הכוחות למלחמה ותפקד עליה: "לכך כתיב 'עתודים' וקרי 'עתידים', שיהיו מוכנים להם אותם שילכו לפניהם כ'עתודים' ודבר זה הוא עיקר במה שיכינו עצמם מי שילך לפניהם, ובשביל זה יהיו יחד כאשר יבאו הם על שונאיהם ולא יהיה כל אחד בפני עצמו, ויעשה כל אחד מה שירצה. כי דבר זה שיהיה להם חבור יחד ובפרט לישראל שיהיו כאחד ואז השכינה עמהם. ולכך כתיב (אסתר ט, טו): 'ויקהלו היהודים' שיהיה להם אסיפה וקהל ביחד ואז השכינה עמהם" (מהר"ל שם). ללא הסכמה לאומית, מנהיגות, אחדות, התגייסות של כולם, רעות ואחוות לוחמים לא ניתן לנצח, וכשהם קיימים יש גם 'סייעתא דשמיא'.

ההיערכות למלחמה כללה גם צום, ביום שבו התרחשה, שלזכרו אנו צמים ב'תענית אסתר': "כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג באדר להילחם ולעמוד על נפשם, והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ד' להינקם מאויביהם, ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין. שכן אמרו רז"ל שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום" (משנה ברורה סי' תרפ"ו ס"ק ב).

ביום המיועד יצאו כל היהודים למתקפה לאומית מתואמת היטב, סימולטנית ובו־זמנית, על אויביהם ושונאיהם העמלקים בכל המדינות: "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (שם ט א). המורא שנפל על אויביהם והמתקפה העוצמתית פגעו ביכולת של אויביהם להתגונן והניבו ניצחון חסר תקדים: "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם" (שם פס' ה).

הניצחון המוחלט היווה את המהפך המופלא: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם". לרגל הרעות המופלאה שהביאה לניצחון שלחו מנות איש לרעהו: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (שם פס' יט), 'לרעהו' דייקא. "'ומשלוח מנות איש לרעהו' – כמו שהיה עניינם כאיש אחד להיקהל כל אחד עם חברו, הפך 'איש צר ואויב' האומר: 'עם אחד מפוזר'" ('מנות הלוי' ט יט).

ואולי זאת הסיבה מדוע יש פוסקים שנשים אינן חייבות במשלוח מנות (פרי חדש תרצ"ה ד', שלא כהרמ"א), משום שלא השתתפו בלחימה.

על נס הניצחון הזה אנו מודים לקב"ה בתפילותינו בפורים: "וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה" (בנוסח ספרד ואשכנז), ללמדך שאנו מודים לקב"ה גם בפורים על הניצחון ב"מלחמות" ועל גילויי "הגבורות" – בימים ההם, ומתפללים להישנותם גם בזמן הזה.

לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ