הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בשעה שמרדכי תובע מאסתר להתערב ולבטל את גזרות המן, היא משיבה לו: " לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי". דבריה אלו של אסתר אינם רק הנחיה טכנית, אלא מענה ישיר לדבריו של המן: " יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים". המן זיהה את חולשת העם בפירודו; הוא הבין שזהו הרגע המכונן לפגוע בישראל – כשהם מפוזרים איש מרעהו. אסתר, בבינתה, הבינה כי הישועה תלויה בדבר אחד: התכנסות מחדש. הרצח של ד"ר חיים ארלוזורוב, שהתרחש לפני קום המדינה, הסעיר את היישוב היהודי עד היסוד. המחלוקת בין תנועת העבודה לתנועה הרוויזיוניסטית החריפה אז עד כדי סכנה מוחשית למלחמת אחים. הרב קוק זצ"ל, שכאב את כאב הפירוד בכל נימי נפשו, נשא באותה תקופה דרשה לקראת פורים והתמקד דווקא בדבריו של המן:
"אמנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע באומרו 'ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד' אינו אלא טועה. באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זה עם אחד הוא. ושמא תאמר איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד? 'עם אחד' מצד אחד, 'ומפורד' מצד שני? אל תתמה על החפץ. ישנם פלאים בעולם. והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא בפלאי פלאות, הוא מראה בהוייתו גם כן את הפלא ההוא, ובמהותו העצמי הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד … הננו קרובים להכיר כי ישנה תרופה גם למחלת הפיזור והפירוד שלנו. וסוף כל סוף עם אחד אנחנו ועם אחד נהיה, ועוד הפעם יקום ישראל, באמרתו הנצחית של 'לך כנוס את כל היהודים…".
לדעת הרב קוק, המן לא שיקר. אנו אכן עם חלוק, לעיתים עד כדי קיטוב קוטבי, אך זהו בדיוק הנס והפלא שבקיומנו הנצחי. הרב משווה את הפירוד למחלה: הצד החיצוני נראה רע וחלוש, אך בפנים גנוז כוח נפשי אדיר המסוגל להתגבר עליה. בעוד המן הראה לאחשוורוש את הקליפה החיצונית – הפיזור – אסתר שלפה את תרופת הפלא הכינוס. גם השפת אמת מסביר בדרכו את משמעות ההתכנסות:
"… וכשיש אחדות בישראל אינו יכול אותו הרשע לשלוט בנו רק כשחסר האחדות. ולכן אמר שהם מפוזר ומפורד ויוכל לשלוט בהם. ואסתר אמרה לך כנוס. וכן נתקיים הכינוס כמ"ש נקהלו ועמוד על נפשם. ובכח הכינוס והקהילה נעשה הישועה".
רק האחדות מהווה מגן עבור עם ישראל מפני אויביו. זו הסיבה שבפורים אנו מרבים במשלוח מנות ובמתנות לאביונים; הרי דרך הנתינה והאהבה אנו בונים את אותה תשתית מאחדת.
דבריו של הרב קוק זצ"ל נראים כאילו נכתבו בתקופתנו. תחושת הקיטוב ניכרת בכל פינה, ושונאי ישראל מביטים בנו מהצד ומפרשים את המחלוקת כחולשה המזמינה מתקפה. כדי שנוכל להמשיך לחלוק זה על זה בבטחה, אנו זקוקים לתשתית של "כנוס את כל היהודים" – להבנה היסודית שאנו משפחה אחת. רק ההכרה בכך שאנו אחים יכולה להכיל את המחלוקות שבתוכנו; הרי רק בתוך משפחה ניתן להתווכח בחריפות, ודווקא בתוכה ניתן להגיע לפשרות וליצור הבנות והסכמות.
בעת כתיבת שורות אלו, העולם כולו מצוי במתח של מלחמה. המעצמות נערכות, וישראל עומדת בעין הסערה. זוהי שעה של "לך כנוס", של אחדות סביב גורלנו המשותף כאומה. אולם אל לנו להמתין רק למלחמות שיאחדו אותנו. עלינו ליצור שפה ודיאלוג בין הקבוצות השונות בתוכנו באופן תמידי. רגעי המשבר רק מעצימים את התחושה שאנו "עם אחד"; חובתנו לזכור זאת גם בימים שבהם נרגיש שוב "מפוזרים ומפורדים", ולהבין שהמחלוקות, קשות ככל שיהיו – נשארות תמיד בתוך המשפחה.
