סמל מנורת האחדות והקיום הישראלי

צורת המנורה מבטאת את האפשרות להוביל את השונות להשלמה הדדית ולא למאבק של ניגודים

יש משמעות גדולה לעיון בפרשת בהעלותך ובהפטרתה בתקופה של מחלוקת פנימית קשה, ומאמצים של אחדות. פרשת בהעלותך פותחת בהעלאת הנר במנורת המקדש בעלת שבעת הקנים, גם ההפטרה בספר זכריה עוסקת במנורת שבעת הקנים. בסמוך להקמת המדינה החליטה ועדה שעסקה בקביעת סמל המדינה והדגל, שהסמל יהיה מנורת שבעת הקנים בהשראת הנבואה בזכריה. מבין מאות הצעות שהוגשו נבחרה צורת המנורה מהתבליט של שער טיטוס שברומא, שער הניצחון שהקימו הרומאים כעשור לאחר דיכוי המרד הגדול וחורבן בית המקדש והממלכה. התבליט מתאר את מצעד הנצחון (טריומף) שבו נשאו את כלי המקדש. הבולטת מביניהם היא המנורה. נטילת כלי המקדש היתה סמל להבסת האתוס היהודי עליו נלחמו.

יהודה הובסה במלחמה בגלל מלחמת אחים. במהלך המצור של אספסיאנוס על ירושלים התגברה מלחמת האחים בתוך העיר. מפקדי הצבא לחצו על אספסיאנוס לנצל את ההזדמנות בזמן שהעיר בחולשתה, וביקשו אישור לתקוף את העיר. אך אספסיאנוס הבין שעדיף לו להמתין כי בינתיים היהודים הרגו איש באחיו ויעשו עבורו את העבודה: "אם ימהר ויתקוף את העיר כבר עתה, יביא לכך שהאויבים ישלימו ביניהם ויַפנו נגדו את מלוא עצמתם בכוחות מאוחדים; אך אם ימתין – יפחת מספר האויבים, שכן רבים ייהרגו במלחמת האחים. וכו'. בעוד אויבינו הורגים איש את אחיו במו ידיהם, עליכם לשבת בשקט כצופים. וכו'. הרי היהודים אינם עוסקים עתה בייצור נשק, בהקמת ביצורים או בגיוס חילות עזר. אלא מתייסרים במלחמת אחים ובמחלוקות ומדי יום נופלות בחלקם תלאות מחרידות" (מלחמת היהודים, ד, 359–375).

הבחירה במנורה המעוצבת לפי הדגם של שער טיטוס כסמל המדינה נבעה בעיקר משיקולים אומנותיים, אולם היא נועדה גם לבטא שהגלגל ההיסטורי התהפך מ'יהודה השבויה' ליהודה העצמאית והמשוחררת.

ואולי היתה אמירה סמלית נוספת: בהקמת מדינת ישראל המתחדשת צריך לקחת בחשבון את הלקח של שנאת החינם ומלחמת האחים שהביאה לחורבן. המדינה צריכה להיות מיוסדת על אחדות בין כל חלקי האומה, ועל ההבטחה שלעולם לא תהיה יותר מלחמת אחים.

מפרשת בהעלותך למדנו על המשמעות המאחדת שיש למנורה: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח ב). "שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן. וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי" (רש"י שם). לפניה המשותפת של נרותיה המאירים אל אמצעיתה יש משמעות מאחדת: "שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה. ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה – העוזרים למימינים, כאמרם 'אלמלי עלייא, לא מתקיימי אתכליא' (חולין צב א. כלומר: אלמלא העלים של הגפן לא יתקיימו אשכולותיו. והנמשל – אלמלא עמי הארצות לא יתקיימו תלמידי החכמים א.ש.) – תהיה להפיק רצון הא-ל יתברך, באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו כמו שקבלו עליהם, כאשר העיד באמרו: 'ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה", כלומר: בין כולנו נשלים כוונתו" (ספורנו שם).

צורת המנורה מבטאת את האפשרות להוביל את השונות להשלמה הדדית ולא למאבק של ניגודים.

גם למבנה ולהרכב של המנורה ממקשה אחת יש משמעות של אחדות: "וזה התכלית בעצמו המכוון בהדלקת הנרות אל מול פני המנורה, הוא בעצמו מכוון בעניין חיוב היות המנורה מקשה, להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו" (ספורנו שם ד).

המנורה מבטאת את אחדות ד': "ולפי שענין המנורה הוא רמז לאחדות ד'. והיא קשורה בסוד הסולם, שהיה ה' נצב עליו לקשר כל הדברים וכל הדברים פונים אליו. לכן צוה: 'אל מול פני המנורה', של מעלה, 'יאירו ז' הנרות'" (צרור המור שם).

תהי מנורת סמל המדינה סמל לאחדות ולקיום הישראלי, לעד.

(בהעלותך תשפ"ג)