הרב חגי לונדיןהרב חגי לונדין
ר"מ בישיבה הגבוהה-הסדר חיפה
חורבן וגלות (חלק ראשון)
החורבן והגלות, ככל דפוסי ההשגחה האלוהית, אינם עניין חיצוני כי אם עצמי, "שאינו על דרך העונש ונקימה חס וחלילה, רק… שהחטא עצמו הוא עונשו" (נפש החיים א, יב). הפיזור הלאומי איננו עונש נקמני כלפי האומה, אלא תוצר ישיר של התנהגותה. כשם שהגוף אינו 'נענש' בקלקול קיבה לאחר אכילה לא מבוקרת – אלא זהו טבע החיים, כדבריו של רבי חיים מוולוז'ין (נפש החיים ב, ח): "וזהו מאמרם ז"ל (בבא קמא נ, א): 'כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא – יותרון חיוהי', אשר לכאורה נפלאת. ולדברינו כאן העניין יותר מבואר בטוב טעם, שאינו על דרך הנקימה, חס ושלום. אלא שכמו שמטבע האדם שאם יאכל מאכל שבטבעו הוא מקלקל ומזיק לגופו – יזיק לו אותו המאכל או גם יחלה ממנו, ואם סם המוות הוא – ימות ממנו, ובעצמו נתחייב בנפשו. כן הוא בעניין העוונות של הנפש החוטאת, חס ושלום. כיוון שכן קבע הוא יתברך ברצונו טבע סידור מצבם וענייניהם של העולמות, שמעשי האדם הטובים או רעים, חס ושלום, הם כעניין מאכל ומזון להם – אין שייך ותרנות בזה. והוא מוכרח להריק לכלוך הטומאה שהגביר בעוונו בהעולמות…". זהו אף עניינם של החורבן והגלות – כאשר המגמות האלוהיות אינן מנחות את הלאום והתודעה החברתית הופכת לפרטית ונהנתנית, באופן טבעי אובדת היכולת לנהל מסגרת ממלכתית.
"באין חזון – יִפָּרע עם" (משלי כט, יח). אבדן התודעה הערכית מביא לחורבן החברה הלאומית: כך בפולחן העבודה הזרה, גילוי העריות ושפיכות הדמים בימי הבית הראשון, וכך בשנאת החינם החולנית של שלהי הבית השני (על פי יומא ט, ב). ללא אידיאל שיתופי – מתרסקת החברה, כל אחד מן הפרטים מושך לכיוונו, והפלגנות יוצרת מחנות המסוכסכים איש עם רעהו, "ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית" (העמק דבר, פתיחה לספר בראשית). אותה התפוררות פנימית, מביאה בסופו של דבר להתפוררות חיצונית – "ומפני כך נחרב הבית בשביל שנאת חינם שנחלק לבבם והיו מחולקים ולא היו ראויים למקדש… ופירוש פשוט הוא" (נצח ישראל, ד), הפיזור החיצוני הינו אך תשקיף הריקבון הפנימי, כאותה בת קול שאמרה למחריב המקדש (איכה רבה א, מג): "אריה קטילא קטלת, קמחא טחינא טחנת" (אריה הרוג הרגת, קמח טחון טחנת).
מבחינה היסטורית עברה הגלות כמה שלבים: לאחר חורבן הבית הראשון מוגלה רוב העם לבבל, אולם חלקם בורחים למצרים ומייסדים שם את ראשית היישוב היהודי. אף לאחר כיבושה של בבל בידי פרס וחזרתה החלקית של האומה לארץ ישראל תוך כדי כינונו של הבית השני – נותרות עדיין קהילות יהודיות גדולות בבבל ובמצרים. בימי שלטונן של המלכויות ההלנסיטיות, אשר השתלטו על ההגמוניה העולמית במקומה של פרס, התגבש מרכז יהודי גדול באלכסנדריה שבמצרים, ומגמת הפיזור הלכה והתפשטה לחופי המדינות באיזורי הים התיכון, בד בבד עם הכיבוש הרומאי וחורבן הבית השני.
בימי התפשטותה של הנצרות התבלטו שני זרמי התיישבות יהודיים מרכזיים: האחד במרחבי בבל, פרס ומדי ובהרים אשר בגבולותיה, והשני – ברובה של הקיסרות הרומית: בחופי הים התיכון ובערי הקיסרות עד חצי האי ערב.
כיבושיהם של השבטים הערבים איחדו חלקים גדולים של הקיסרות הרומית עם חלקים מן הממלכה הפרסית. הקהילות היהודיות בחצי האי ערב הוכחדו, פרט לאיזורים בודדים. אולם, בד בבד התפתחו שאר הגלויות אשר בשאר ארצות ערב, עד לריכוזם העיקרי בספרד המוסלמית. בארצות הנצרות מסתמנת באותה תקופה עלייתה של הגלות היהודית בצרפת, ולאחר מכן במערבה של גרמניה ובבריטניה.
עקב השינויים בתחומי השלטון בין הנצרות לאיסלם, מסעי הצלב והגירושים מספרד ומחלק מארצות אירופה – החל תהליך נדידה יהודי לכיוון מרחבי פולין וליטא, וחלקו אף חזר למקומות מהם גורש, כדוגמת בריטניה. כמו כן, חל גידול בקהילות היהודיות בקיסרות העותומנית.
חלוקתה של פולין והמהפכה הצרפתית גרמו להתפשטות היהודים אף למחוזות המערב של רוסיה, למחוזות הצפוניים-מזרחיים של אוסטריה ולממלכת פרוסיה וצרפת. עקב לחצים אנטישמיים החוזרים ונשנים בארצות אירופה והתפתחותה של יבשת אמריקה, החלה הגירה המונית של יהודים לכיוונה של ארצות הברית, המשמשת כתחנת הגלות האחרונה. מכאן ואילך עוברים אנו לתקופה חדשה בתולדותיה של האומה – עידן התחיה הלאומית.
את תרומתה של הגלות לשיקומה של האומה ולתהליך שיבתה לציון – נראה אי"ה בפעם הבאה.
(בימים אלה ראתה אור מהדורתו השניה של הספר "ביאורים במאמר 'למהלך האידיאות בישראל'" מאת הרב חגי לונדין. הספר מבאר בצורה רחבה ושיטתית את אחד ממאמריו המרכזיים של הראי"ה קוק הסוקר את ההיסטוריוסופיה האנושית לאור דברי ימיו של עם ישראל. הספר ניתן להשגה במכון 'מעליות' 02-5353655 )
תשס"ו
