"מבצע פסח", שאותו מובילה הרבנות הצבאית, מתקיים השנה בצל "שאגת הארי". ענף ההלכה וענף הכשרות ברבנות הצבאית ערכו דגשים הלכתיים לחיילי צה"ל במסגרת ההיערכות לחג. את חלקו הראשון של קובץ הדגשים ההלכתיים הבאנו כאן בשבת שעברה, והשבת – "שבת הגדול" – נפרט את יתר ההלכות.
ביעור חמץ: גם בתנאי מלחמה, אסור להחזיק חמץ בפסח, הן חמץ פרטי של החייל והן חמץ יחידתי שלא נמכר באופן סדור וננעל במחסן החמץ היחידתי. במיוחד השנה, נדרש לוודא שלא נותר במחסני היחידות חמץ, למעט החמץ שמאופסן כנדרש במחסן החמץ היחידתי. מחסני החמץ יהיו סגורים ונעולים במשך כל ימי הפסח, כבכל שנה. גם כלים שלא הוכשרו לפסח כנדרש – יאופסנו במחסן החמץ היחידתי, באופן שיבטיחו שלא יבואו להשתמש בהם.
בדיקת חמץ: ביום שלישי, י"ג בניסן תשפ"ו, מבצעים בדיקת חמץ עם צאת הכוכבים. במקום צורך ניתן להקדים ולבדוק כבר מהשקיעה, וכן לבדוק במשך כל הלילה עד עלות השחר.

הבדיקה תתבצע באמצעות פנס. במהלך הבדיקה יש לחפש אחר חתיכות חמץ הראויות לאכילה. בצה"ל אין לפזר פתיתי חמץ קודם הבדיקה, משום שאין להכניס חמץ ליחידות צה"ל לאחר מבצע פסח. חיילים השוהים במקום שאסור להדליק בו תאורה בלילה, יבדקו את החמץ בלי ברכה בשעות היום במהלך יום שלישי, י"ג בניסן תשפ"ו, ובמידת הצורך גם לפני כן.
על כל חייל לבצע בדיקת חמץ בחדרו, ברכבו, במשרדו וכו', וכן בתיקו הפרטי. חיילים השוהים בשטח אויב או בבתי אויב, אינם חייבים בבדיקת חמץ, ויסתפקו בבדיקת ציודם האישי בלי ברכה, וכמו כן יקפידו שלא יישאר חמץ גלוי לעין. בסיום הבדיקה אומרים את נוסח ביטול חמץ: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא".
בסיסים שפונו – נדרש לוודא שלא נשאר בהם חמץ, או לחלופין שהחמץ נעול במחסן החמץ היחידתי. אם קיימת סכנת חיים בכניסה לבסיס – יסתפקו בביטול החמץ בלבד. חייל שמסיבה כלשהי לא בדק חמץ בזמן, יבדוק לאור פנס מייד כשיתאפשר לו, בין קודם החג, בין בחול המועד, ואף לאחר פסח בלא ברכה.
גם לוחמים בשטח אויב יקפידו לבער את כל החמץ שברשותם מבעוד מועד, ובכל מקרה לא יאוחר מיום רביעי, י"ד בניסן תשפ"ו (1/4/2026) בשעה 10:00. אין חובה לשרוף את החמץ, וניתן גם להשליכו לאשפה. לאחר ביעור החמץ יש לחזור ולומר שוב "כל חמירא…", ולהוסיף "דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה", ולכלול בזה ביטול של כל החמץ.
מכירת החמץ: באמצעות הרבנות הצבאית מתבצעת ביום שלישי, י"ג בניסן תשפ"ו. החמץ שנמכר יהיה סגור ונעול במחסן החמץ של היחידה. המעוניינים למכור את חמצם הפרטי במכירת החמץ של הרבנות הצבאית רשאים לעשות זאת, והחמץ יהיה סגור ונעול במקום מוגדר במשך כל ימי הפסח. יש למלא את טופס ההרשאה המקוון למכירת החמץ עד ליום שלישי, י"ג בניסן תשפ"ו, בשעה 08:00.
יש להימנע מאכילת מצה בערב פסח, אולם חיילים שאין ברשותם מזון משביע אחר, והדבר פוגע במוכנותם המבצעית, רשאים לאכול מצות, ובמידת האפשר ישתדלו לאכלן מטוגנות או מבושלות.
ליל הסדר: גם במהלך לחימה, ואף שהלכה פסוקה היא ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה", ראוי למצוא אפילו דקות ספורות כדי לקיים את עיקרי מצוות ליל הסדר: אכילת מצה, אכילת מרור וסיפור יציאת מצרים. בקובץ הלכה כסידרה לחג הפסח ישנה "הגדה לשעת חירום", ובה החלקים העיקריים של ההגדה, שבהם יש להתמקד כאשר הזמן קצר.
נדרש לוודא לפני כניסת החג כי לכל הכוחות, עד לנקודות הקצה המרוחקות, יש כלל הפריטים הנדרשים עבור ליל הסדר.
פשוט וברור שדין "העוסק במצווה הפטור מן המצווה" נאמר גם על המצוות הנשגבות של ליל הסדר. לפיכך, מי שעוסק במצות המלחמה ל"עזרת ישראל מיד צר", ואינו יכול להתפנות אף לא לרגע, מעיקר הדין פטור מכל מצוות הסדר, ועליו להתרכז במשימה המבצעית.
אף על פי כן, בחודשי המלחמה הארוכים למדנו שוב ושוב, על המקום המכריע שיש לתודעה ההיסטורית ולמורשת ישראל בחיזוק ובהעצמת רוח הלחימה. לפיכך, גם בתנאים המבצעיים המורכבים ביותר, ובמהלך ביצוע משימות בהגנה ובהתקפה, תודעת ליל הסדר, והאמונה בצור ישראל וגואלו המחזיר שכינתו לציון, הינן חלק בלתי נפרד מן ההצלחה במשימה המבצעית.
לכתחילה יש לקיים את מצוות הסדר עד חצות הלילה (00:41), אך בשעת הדחק ניתן לקיים את כל מצוות הסדר עד עלות השחר (04:51), והרוצה לברך בזמן זה – יש לו על מי שיסמוך. כך כתב האלוף הרב שלמה גורן זצ"ל: "וכיון שמדובר בחיילים הנמצאים בשעת חירום על הגבול ממול האויב, שהם נושאי החירות האמיתיים, יש לאפשר להם שמחת חג החירות על ידי קיום מצוות ליל הסדר כהלכתן בברכותיהן, ולו יהא זה לאחר חצות הלילה".
שנזכה כולנו מכוח הלילה הנשגב הזה, לכתר ישועה ועטרת ניצחון; לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
