ספיר שפרברבשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעת בתי הספר משלבים, שבהם לומדים יחד תלמידים דתיים וחילונים, כל אחד מתוך זהותו ומתוך כבוד לאחר. בזמן שחלק מהתלמידים מתפללים שחרית, אחרים משתתפים בשיעור אזרחות, וכולם נפגשים שוב באותה כיתה ללימודי ליבה ותנ״ך, ברמה שאינה נופלת ממוסדות ממ״ד. מנכ"לית עמותת מיתרים, מנהל ומורה בבית ספר משלב ואם לתלמיד הלומד בבית ספר כזה מספרים על השגרה הלימודית המיוחדת, אילו אתגרים מודל כזה מזמן, והאם באמת ניתן לשלב זהויות מבלי לטשטש אותן
ד"ר רנית בודאי־היימן, מנכ"לית עמותת מיתרים, עומדת קרוב לעשור בראש העמותה – רשת קהילות וחינוך יהודי משלב הפועלת בפריסה ארצית רחבה הכוללת כ־110 גנים, כ־50 בתי ספר יסודיים, כ־10 על יסודיים וכ־25 קהילות, מרמת הגולן בצפון ועד ירוחם בדרום.
chang-duong
המסע האישי שלה אל החינוך המשלב החל עוד בנעוריה. היא גדלה בקהילה ציונית דתית והתחנכה במוסדות ממ"ד מהגן ועד אולפנת בני עקיבא. בכיתה ט', מתוך אהבתה הגדולה לתיאטרון, עברה ללמוד בתיכון תלמה ילין לאומנויות והייתה התלמידה הדתייה היחידה בבית הספר. במקביל הדריכה בבני עקיבא, וחיה למעשה בשני עולמות תרבותיים מקבילים – הדתי והחילוני.
היא מתארת כי כבר אז גילתה שרגעי המפגש בין העולמות ריגשו אותה במיוחד. כאשר החבר'ה מהשבט שלה בבני עקיבא ביקרו אותה בתלמה ילין, כאשר חניכות שלה הגיעו לצפות בהצגה שבה השתתפה, או כאשר חבר חילוני הגיע להעביר פעולה בבני עקיבא – הרגישה שמשהו עמוק מתרחש. אלה היו רגעים שנחרטו בליבה.
תופרים חליפה ייחודית לכל קהילה
כאשר סיימה את לימודיה, ד"ר בודאי-היימן הבינה שיש לה זווית ראייה ייחודית על מערכת החינוך הישראלית. "למדתי גם באולפנה וגם בתלמה ילין, והבחנתי בכך שהחברים מבני עקיבא והחברים מתלמה ילין אינם דוברים את אותה שפה", היא נזכרת. "מושגים בסיסיים מעולם אחד אינם מוכרים בעולם השני. עבור חלק מהחברים החילונים, לדוגמה, 'המוסף לשבת' הוא רק שם של עיתון, והם אינם מכירים את הרפרנס הדתי או את החודש העברי. בעיניי, זה היה חבל מאוד שלאחר אלפיים שנות גלות, כאשר לעם ישראל יש מדינה משלו, יהודים אינם לומדים יחד".
התחושה הזו התחזקה בקרבה בעקבות שנתיים שבהן למדה באנגליה במסגרת שליחות הוריה. שם למדה בבית ספר יהודי שבו למדו יחד יהודים מכל הגוונים – שומרי שבת וחילונים כאחד. בעיניה, היה זה מפתיע שדווקא במדינת ישראל מתקיימת הפרדה ממוסדת למערכות חינוך שונות עם ערכים שונים.
"החינוך המשלב מגשים רעיונות וערכים שעליהם גדלו דורות בציונות הדתית: חיבור בין קודש לחול, ערבות הדדית של כלל ישראל, ויהדות רחבה ומאירת פנים המהווה גשר בין חלקי העם ולא מחיצה מפרידה", היא טוענת. "הרעיונות הללו אינם נשארים ברמה תיאורטית, אלא הופכים לתורת חיים יומיומית".
"בפועל, אין מודל אחיד אחד", היא מסבירה את השילוב בבתי הספר במיתרים. "בכל בית ספר ובכל קהילה מגיעים להסדרים בהתאם לאופי המקום. לא דומה בית ספר בשוהם לבית ספר בירוחם. בכל מקום נתפרת חליפה ייחודית לקהילה, אך העקרונות נשארים זהים. בחלק מבתי הספר נפתחת השגרה בבחירה בין תפילת שחרית לבין יחידת פתיחה ערכית אחרת. בזמן שחלק מהתלמידים מתפללים שחרית, אחרים משתתפים בשיח שחרית שעוסק בנושא מעולמות הרוח והתרבות או בדיון אקטואלי שעל סדר היום הציבורי. בחלק מהמוסדות כולם מתפללים ועוברים גם שיעור עיון תפילה המדגים גישות שונות. בין שני המודלים הללו קיימים דגמים נוספים המשלבים בצורה יצירתית בין הפיצול לבין היחד, בין התפילה המשותפת לבין תכנים אחרים המשלימים את פתיחת הבוקר. יש קהילות המקפידות על 'חוק העוגה הקנויה' באירועים כדי להבטיח רמת כשרות מוסכמת, ויש קהילות המאפשרות אפייה ביתית תוך סימון ברור".
ד"ר בודאי-היימן מציינת כי בתוך כך נוצרים אתגרים חדשים שיש לתת להם מענה ייחודי, כדי לשמור על הזהות שממנה מגיעים התלמידים הדתיים, המסורתיים והחילונים. לכן, לדבריה, בעמותת מיתרים מקפידים מאוד לשמור על ההסכמים שכל קהילה ובית ספר קבעו לעצמם, כדי שאף תלמיד ואף משפחה לא ירגישו שהם נדרשים לוותר על זהותם בשם האחדות.
היעד, כך היא מבהירה, הוא שסך הידיעות והחוויות שיצברו התלמידים הדתיים לא ייפלו מאלו שבחינוך הדתי. כך גם לגבי תלמידים חילונים ומסורתיים, הזוכים ללימודי יהדות מעמיקים ומשמעותיים.
בלימודי יהדות פועלים לפי "שיטת שלושת השלבים". "כאשר המורה עובר עם הכיתה דרך שלושת השלבים, התלמידים מפתחים יכולת חשיבה עצמאית ומורכבת. עומק הנובע מריבוי הקולות ומהרלוונטיות של הנלמד. היכולת לנסח מחשבות ואמונה ולהתמודד עם שאלות מייצרת עומק. לא רק שכל מיתר נשמע בכיתה, אלא שהוא גם מקבל תיבת תהודה. זהות נבנית גם על בסיס הנגדה לזהויות אחרות, וזה בדיוק מה שקורה בכיתות החינוך המשלב. בסופו של התהליך, כל זהות מתחדדת ומעמיקה", היא מסבירה.
לדבריה, מרחב משותף מחייב את כולם. הציבור הדתי לומד להכיל מורכבות ולפגוש זהויות אחרות בלי לחוש איום. הציבור החילוני לומד להכיר את יהדותו כתרבות, כולל הלכה ומסורת כחלק מהמרחב הציבורי. מסורתיים רבים, כך היא אומרת, מוצאים כאן בית שבו כלל הזהויות באות לידי ביטוי.
היא מוסיפה כי נושאים רגישים כמו צניעות, זהות ושירות צבאי אינם מודחקים. "תפיסות שונות הן לחם חוקו של החינוך המשלב", היא אומרת. "המפתח הוא צוות חינוכי שמחזיק מורכבות ואינו בורח ממנה. כאשר מתגלעות מחלוקות, מתקיים שיח קהילתי שמטרתו לאפשר המשך חיים משותפים. בצניעות נבנה קוד מוסכם. בשירות צבאי מתקיים שיח מכבד על מסלולים שונים ללא היררכיה ערכית. בזהות ניתן מקום לסיפור האישי של כל תלמיד ותלמידה. בימי ראשון מתעניינים בשבת של כל אחד ואחת. כאשר יש מקום לקולך, אתה מתעניין גם בקולם של אחרים. כך נוצרת הרמוניה".
כן, ביקורת כלפי המודל קיימת משני הצדדים: חילונים חוששים מהדתה, דתיים חוששים מהיחלשות רוחנית. יש הטוענים לאליטיזם, ויש המציינים שהמודל אינו כולל את כלל הקבוצות בחברה הישראלית. עם זאת, ד"ר בודאי-היימן מדגישה כי בפועל נראים בוגרים בעלי זהות יציבה שאינם מפחדים מהאחר.
"בעתיד יגדלו כאן בוגרים עם זהות ברורה, הנותנים מקום לזהויות אחרות סביבם", היא מייחלת. "דתיים שמרגישים אחריות לכלל ישראל. חילונים שמכירים עומק יהודי. מסורתיים שגאים במסורת בית אבותם. ובעיקר מנהיגות המסוגלת לעבוד יחד גם כאשר אינה מסכימה, מתוך כבוד והקשבה. עם כל הקשיים וההתלבטויות, זו הדרך הישראלית והיהודית הכי ראויה בעיניי. חיים של ביחד, כבוד הדדי, חברות ושמירה על הייחודיות של כל אחת מהקבוצות בעם".
"למדתי גם באולפנה וגם בתלמה ילין, והבחנתי בכך שהחברים מבני עקיבא והחברים מהתיכון אינם דוברים את אותה שפה. בעיניי, זה היה חבל שלאחר אלפיים שנות גלות, כאשר לעם ישראל יש מדינה משלו, יהודים אינם לומדים יחד"
הבחירה החינוכית הנכונה
רעות פינגר דסברג נשואה לעומר ואמא לבארי, זהר וארבל. שלושת הילדים התחנכו ומתחנכים בבית ספר 'בראשית' בבנימינה, בית ספר משלב בין חילונים ודתיים, כאשר ארבל עדיין תלמיד כיתה ג'. רעות ועומר בחרו לשלוח את ילדיהם למסגרת משותפת מתוך תפיסה שזה יהפוך אותם לאנשים טובים יותר, ילדים שמכירים ילדים שונים מהם, פתוחים ופוגשים, ועדיין שומרים על הזהות הדתית שלהם, ממש כמו בחברה הישראלית.
"כהורים, החששות הראשוניים שלנו נגעו בעיקר לידע התורני ולשאלה האם הילדים לומדים פחות שעות של מקצועות קודש", משתפת רעות. "עם הזמן הרגשתי שהזהות הדתית של ילדיי נשמרת, ואף מתחזקת מתוך הבית ומתוך המפגש. ייתכן שיש פערים מסוימים בהיקף הלימוד לעומת מסגרות ממ"ד, אך בבית, ארון הספרים היהודי נוכח מאוד, ומה שמשמעותי בעיניי הוא לא רק ההיקף אלא גם הדרך שבה מלמדים והעובדה שהילדים אהבו ללמוד את המקצועות הללו".
"כשהילדים מדברים על חברים שאינם דתיים, הם פשוט מדברים על חברים, מתוך כבוד הדדי וחברות טבעית", היא מוסיפה. "כמו כל הורה, גם אני שואלת את עצמי שאלות על הדרך החינוכית, אך מתוך אמונה גדולה בבית הספר, באנשי החינוך ובעיקר בדרך הזאת. אני יודעת שעשיתי את הבחירה הנכונה, ובדיעבד הייתי בוחרת בה שוב".
"הזהות הדתית של ילדיי נשמרת, ואף מתחזקת מתוך הבית ומתוך המפגש. ייתכן שיש פערים מסוימים בהיקף הלימוד לעומת מסגרות ממ"ד, אך בבית, ארון הספרים היהודי נוכח מאוד"
לא מפחדים ממחלוקות
שגיב אלבז הוא מנהל ותיק הנמצא בשנתו ה-16 בניהול. ב-13 השנים האחרונות הוא עומד בראש בית הספר העל יסודי 'יחד' במודיעין ומשמש גם יועץ חינוכי למוסדות יחד מודיעין. בעבר ניהל חטיבת ביניים ממלכתית בירושלים. הוא בוגר מכון מנדל למנהיגות וחבר סגל במכון, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים וישיבת ההסדר בירוחם, תושב ירושלים ויליד יבנה.
העל יסודי 'יחד' הוא בית הספר המשלב הגדול ביותר בארץ, עם כ־820 תלמידים, והוא בית ספר ציבורי על אזורי הפתוח לכלל תלמידי העיר מודיעין. ייחודו, מסביר שגיא, מתבטא בשלושה מרכיבים מרכזיים: "ראשית, הוא בית ספר קהילתי – כלל ההורים חברים בקהילת יחד, קהילה של משפחות הרואות בחיים המשותפים ערך מרכזי, כך שהתלמידים חיים במרחב משלב גם מעבר לשעות הלימודים הפורמליות; שנית, הוא משלב לא רק בין דתיים, מסורתיים וחילונים אלא גם משלב באופן מלא תלמידי חינוך מיוחד, ללא כיתות מובחנות של חנ"מ או מצוינות. כלל התלמידים שלנו לומדים יחד ומשולבים באופן טבעי במהלך חינוכי ייחודי; שלישית, בית הספר פועל בתוך קמפוס פיזי הכולל גנים, בית ספר יסודי יחד ושלוחה נוספת, ובית ספר גוונים לחינוך מיוחד כוללני. השכנות מאפשרת רצף גילאי ושיתופי פעולה חינוכיים רחבים", מסביר שגיא.
סדר היום נפתח בשיעור, ולאחריו מתקיימת שעה שבה התלמידים בוחרים בין תפילת שחרית במניין בבית המדרש לאורך כל השבוע, שיח שחרית מגוון בהובלת מורים בתחומי אומנות, ספרות ונושאים נוספים, או מסלול המשלב תפילה בימי שני וחמישי ושיח בשאר הימים עבור תלמידים מסורתיים.
שאר שעות הלימוד והפעילויות החינוכיות, כולל שבתות משותפות, מתקיימות במרחב מעורב. כלל התלמידים לומדים אותו מספר שעות יהדות ובוחרים בין ז'אנרים שונים כגון תלמוד והלכה, יהדות כתרבות ויהדות מסורתית, מתוך תפיסה שהיהדות אינה נחלת קבוצה אחת. כל התלמידים ניגשים למגמת מחשבת ישראל בתוכנית ייחודית שנכתבת בבית הספר, נוסף על שתי מגמות נוספות לבחירה.
"בניית התוכניות החברתיות והלימודיות דורשת עבודה מדויקת ומתמדת, שכן חלק מאתגר החינוך המשלב הוא יצירת המודל באופן עצמאי", מסביר המנהל. "אין בבית הספר מדד של דתיות, וכל תלמיד וכל משפחה הבוחרים להיות חלק מן המסגרת מתקבלים כפי שהם, תוך שמירה על מסלול המחובר לזהות שבבית. הקבלה שווה לבוגרי ממלכתי וממלכתי דתי, לצד ממשיכים מבתי הספר היסודיים של יחד. בירור הזהות מתוך מרחב שונה הוא משימה חינוכית מרכזית, והוא נעשה באמצעות פאנלים של אנשי צוות, דיונים לקראת שבת משותפת, שיעורי מחשבת ישראל ואומנות ביהדות, סמינרים מובחנים, יום קהילה ופעילויות נוספות".
בהתייחס לשאלת הפערים מול בוגרי ממ"ד, שגיא מציין כי אכן יש פער בכמות שעות לימודי הגמרא, אולם לשיטתו לימודי היהדות רחבים יותר. לדבריו, בוגרים שבחרו ללמוד במכינה דתית דיווחו כי סגרו פערים בתוך חודשים ספורים בזכות הרצון והכלים שרכשו בבית הספר. הדגש מושם על אופן הלימוד, על פיתוח סקרנות ועל חיבור משמעותי ללימוד, לצד לימודי מחשבת ישראל ותנ"ך המרחיבים את המבט על יהדות ואומנות, ספרות וזהות.
ומה עם התנגשויות בין זהויות? כן, גם זה קורה. "מחלוקת היא חלק מהחיים בבית הספר, ופיתוח יכולת הקשבה רדיקלית וניהול שיח מכבד הם חלק בלתי נפרד מהעשייה החינוכית", מבהיר שגיא. "התלמידים גדלים במרחב שבו אורחות חיים שונים נפגשים, לעיתים גם מתנגשים, אך מתוך הבנה שיש ערך בשולחן שבת משותף גם אם הדרכים אליו שונות. איננו מפחדים ממחלוקת. מחלוקת ערכית לשם שמיים היא דבר חשוב, ואצלנו זה פיצ'ר ולא באג. בוגרי יחד' מגיעים למסגרות ההמשך פתוחים יותר, קשובים יותר ומסוגלים לשמוע את האמת".
החזון המוצהר של בית הספר הוא קהילתי ומשלב, והאתגר הניהולי בעיניו של שגיא הוא לשמור על האיזון בין שורשים לכנפיים, בין ניהול שוטף ואקלים מיטבי לבין פיתוח זהות אישית ייחודית בתוך היחד. הוא מציין כי הביקוש למסגרת גדל בהתמדה, גם מצד בוגרי ממלכתי וגם מצד בוגרי ממ"ד, וכי החברה הישראלית המגוונת, הכוללת גם מסורתיים, זוגות מעורבים ודתל"שים, מוצאת במודל המשלב מענה חשוב. "זו זכות ואחריות לנהל בית ספר בעל אמירה חברתית מובהקת המחייבת התפתחות וחשיבה מתמדת", הוא מסכם.
"התלמידים גדלים במרחב שבו אורחות חיים שונים נפגשים, לעיתים גם מתנגשים, אך מתוך הבנה שיש ערך בשולחן שבת משותף גם אם הדרכים אליו שונות. אצלנו מחלוקת היא פיצ'ר, לא באג"
מוצאים קצב משותף
מיכאל גריילסאמר, מורה למוזיקה בבית הספר היסודי קשת, בית ספר שילוב המשלב תלמידים חילוניים ודתיים, הקים הרכב מוזיקלי שמגלה הרבה מעבר לנגינה. אחר הצהריים, בחדר המוזיקה של בית הספר התיכון בחוג ההשערה, מתנהל משהו מיוחד: חמישה תלמידים – אחד על התופים, שני על הקלידים, זמר ושתי זמרות – מתכנסים לחזרה. זה לא עוד שיעור מוזיקה רגיל. זה הרכב מלא שהקים מיכאל, ושמטרתו חורגת הרבה מעבר ללימוד הטכני של התווים והאקורדים.
"תקשורת היא הכרחית למוזיקה", מסביר מיכאל. "בהרכב מוזיקלי, כדי לנגן שיר שלם או יצירה, צריך להיות בתקשורת מאוד גבוהה. דרך העבודה על השירים, התלמידים לומדים משהו יסודי יותר – לגשת לבעיות דרך המוזיקה, ליצור הקשבה הדדית, להיות חלק מקולקטיב שבו כל אחד תורם את חלקו".
תחילת השנה לא הייתה קלה. לקח זמן עד שההרכב באמת התניע, עד שהתלמידים למדו להקשיב אחד לשני, להרגיש את הקצב המשותף, להבין מתי לתת מקום ומתי להוביל. אבל כיום, אחרי כמה חזרות ממוקדות, לעיתים אפילו באותו יום, הם כבר מגיעים לתוצאה מלאה ומגובשת ויכולים לבצע שיר שלם.
אבל מעבר לטכניקה ולתקשורת, משהו נוסף קורה בחדר החזרות. "הבחירה בשירים משקפת את עולמם הפנימי של התלמידים. חלקם מביאים פיוטים ושירים מהתפילה. רבים מהשירים עוסקים באמונה. השיר האחרון שעבדנו עליו היה 'הכל משמיים' של מרדכי שפירא. עבור חלק מהתלמידים, תכנים אלה מתקבלים בברכה ומהדהדים עמוק. אצל אחרים, פחות. שם אני רואה באמת מי מגיע עם הרבה תכנים שקשורים לדת ולאמונה ולא-לוהים, וכאלה שלא", אומר מיכאל.
"הבחירה בשירים משקפת את עולמם הפנימי של התלמידים. חלקם מביאים פיוטים ושירים מהתפילה. עבור חלק מהתלמידים, תכנים אלה מתקבלים בברכה ומהדהדים עמוק. אצל אחרים, פחות"
***
המוזיקה, כך מתברר, הופכת למראה של הנפש. דרך בחירת השירים, דרך ההתלהבות או האדישות לתכנים מסוימים, נחשפים ערכים, זהויות, עולמות פנימיים שלא תמיד מדברים עליהם בגלוי. וכך, בין אקורד לאקורד, בין חזרה לחזרה, ההרכב הקטן הזה לא רק לומד לנגן יחד – אלא גם להיחשף לשירים שונים ולתרבויות אחרות.
בסופו של דבר, השאלה איננה רק איך לומדים יחד, אלא איך בונים יחד עתיד משותף מבלי לוותר על השורשים. בתי הספר המשלבים מבקשים להוכיח שאפשר להיות שונים, להישאר נאמנים לזהות, ובכל זאת לבחור בחיים של יחד.
