מה יהיה (ביו"ש)?
אך טבעי הוא שתשומת הלב של כולנו בימים לא פשוטים אלה ממוקדת בלחימה באיראן ובחיזבאללה שבלבנון, על תקיפות צה"ל וצבא ארה"ב מזה ועל מה שאויבינו משגרים לכאן. כשאתה חושב עשר פעמים אם לצאת לנסיעה של כחצי שעה לבקר את האח האהוב הגר בעיר קרובה אך מרובת יירוטים; כשאתה דרוך לקראת 'התרעה' צפויה בכל רגע, מתכנן היכן הממ"ד הקרוב, ובעיקר דואג מה שלום הילדים או הנכדים – תשומת הלב מוסטת מהרבה דברים חשובים שקורים. וקורים.
הנעשה ביו"ש, הוא אחד מהם. חל פיתוח אדיר של יישובים קיימים בדרך של הקמת שכונות חדשות בפאתי היישובים האלה, כמו גם הקמה, באישור, של חוות ברחבי יו"ש (בכל חווה בין כמה בודדים לבין עשרות בודדות, בעיקר כאלה העוסקים ברעיית צאן=תפיסת אחיזה על קרקע). על כל אלה מנצחים השר בצלאל סמוטריץ' והשרה אורית סטרוק, בשיתוף ראשי המועצות ביו"ש ובראשם ישראל גנץ (בנימין) ויוסי דגן (שומרון).
לצד זה, נמשכת התופעה הבזויה של נערים מופרעים היוצאים השכם והערב לחולל פרעות בבתי ערבים המתגוררים בכפרים שבסביבה, לפעמים לאחר התגרות, הרבה מאוד פעמים ללא כל התגרות. הם עושים זאת לא 'סתם כי בא לי', אלא מתוך גזענות ורצון לפגוע בערבים, עד שיברחו ויעזבו את האדמה.
זה לא חדש. תקופה ארוכה רבנים ביו"ש העלימו עין מהנושא והותירו לזרועות הביטחון להתמודד עם הפורעים. לאחרונה, הבינו הרבנים כי 'הגיעו מים עד נפש', והמעשים האלה פוגעים לא רק בערבים אלא גם בביטחון ישראל. כך שמעו גם מפי אלוף הפיקוד, שהוא בשר מבשרה של הציונות הדתית. או אז יצאו גם כמה מהרבנים המובילים ביו"ש בגילוי דעת נגד המעשים הנוראים האלה של הפורעים. אלוף הפיקוד, בלוט, שהוציא מכתב בעניין לראשי ההתיישבות וביקש מעורבותם להפסקת הטרלול הזה, 'חטף' אח"כ ריקושטים בדמות גרפיטי וכדומה.
אבל הפורעים האלה אינם מתרשמים מאף אחד, וממשיכים בשלהם. מתחילת שבוע זה בלבד, נספרו יותר מעשרים מקרים של התנכלויות מצידם לפלשתינים תושבי האזור.
בחלק מהמקרים הפורעים האלה מתעמתים גם עם קצינים וחיילים, מילואימניקים שנשלחו לשמור על הגזרה. ההצקות האלה מצד המתפרעים הביאו חלק מהמילואימניקים לדרוש שלא להיות מוצבים שם, שכן הם מוכנים לעזוב את משפחתם ועבודתם כדי להילחם באויב, ולא כדי להתעמת עם פורעים יהודים מפירי חוק, שהמשטרה או מג"ב בוחרים שלא להתעמת איתם משיקולים לא ברורים.
מה שמתחולל שם בימים אלה כבר אינו 'סתם' משחקי חתול ועכבר בין הפורעים לבין כוחות הביטחון. גורמי ביטחון מזהירים שהמצב שם נפיץ, מסוכן ועלול להתרחב. חשש זה הביא את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להפציר ברה"מ לשים סוף לדבר. וכשטראמפ דורש – נתניהו מבצע.
ואכן, ביום שישי שעבר הוא הטריח עצמו למקום לדון עם מפקדי הצבא מה עוד הצבא יכול לנקוט כדי למגר את התופעה ולחדד את חשיבות ההתמודדות מול המתפרעים. יומיים לפני כן, בעיצומה של המלחמה מול איראן וחיזבאללה, הטריח עצמו גם הרמטכ"ל ליו"ש לגבות את המפקדים והחיילים. סביר שאלמלא חשבו שהניצוץ בחבית הנפץ כבר הוצת, לא היו הרמטכ"ל וראש הממשלה הטרודים מעל ראשם בלחימה בזירות העיקריות, איראן וחיזבאללה, מטריחים עצמם ויורדים לשטח ביו"ש.
דחייה בפעם השנייה
אז, תושבי תל אביב-יפו יסבו לליל הסדר ללא רב ראשי לעירם. בג"ץ דחה השבוע (בפעם השנייה) את הבחירות, בחודש נוסף. השופטים גם אישרו לפתוח את רשימת המועמדים.
בעיניים שלי, הם נתנו צ'אנס לאלה הרואים עצמם מנהיגי הציונות הדתית במדינה להיכנס בכל הכוח לתמונה, לנסות להגיע להבנות עם חלק מהמתמודדים הציוניים שיסירו מועמדות כדי לאפשר לאחד מהחבורה להיבחר אל מול מועמד ש"ס, אדם טוב ככל שיהיה, אבל לא הוא ולא ידלין שירתו בצה"ל. 'העיר ללא הפסקה' ראויה לרב ששירת בצה"ל, מעורב בבריות, ולא רב שמצוי רק בתוככי הגטו החרדי. ואם ראש העיר וחברי המועצה שם לא יבינו את זה כעת, ולא יתגייסו להיבחרו של רב ציוני במלוא מובן ההגדרה – שלא יבואו לבכות אחר כך על 'הדתה-שמדתה'.
אתנן למפלגות החרדיות
במה (בין השאר) מתעסקים חברי הכנסת הנחמדים שלנו בעיצומה של מלחמה? בלהעביר את חוק בתי הדין הרבניים, שמאפשר להם מכאן ולהבא לדון גם בעניינים שאינם מעמד אישי. ח"כ משה גפני, שיזם ודחף, יכול להיות מרוצה. ומה היה כל כך בוער? פשוט: את חוק ההשתמטות החרדים עדיין לא קיבלו, ובהצבעה על תקציב המדינה דרושות אצבעותיהם. אז בינתיים, קחו את חוק בתי הדין הרבניים. על ההשלכות – בלנ"ד בפעם הבאה.
