זקס יונתן (רב, הוגה דעות וחבר בית הלורדים של בריטניה לשעבר. מתוך מורשת הרב זקס זצ"ל)במעגל מקראֵי הקודש הנמנים בפרשתנו יש כפילויות. המעגל הזה עשוי לאמיתו של דבר משני מעגלים. האחד כולל את שלושת הרגָלים: פסח, שבועות וסוכות. מועדים אלה מציינים אירועי מַפתח היסטוריים בהולדתה של האומה: יציאת מצרים, מתן תורה ושנות הנדודים במדבר. ואילו המעגל השני מיוסד על המספר שבע ועל רעיון הקדושה. נכללים בו שבת, היום השביעי; תשרי, החודש השביעי, ובו חגי ראש השנה, יום כיפור, וסוכות (המועד היחיד השייך לשני המעגלים גם יחד); וגם שנים שלמות: השנה השביעית, שנת השמיטה – ושנת היובל, המציינת השלמת שבעה מחזורים בני שבע שנים.
מועדי המעגל השני נוגעים פחות להיסטוריה של עם ישראל ויותר אל מה שאפשר לכנות, באין מילים קולעות יותר, מטפיזיקה ומשפט; מלוכת אלוקים בעולם, וטבעם של הבריאה ושל חיי האדם. אחדים מהמועדים הללו קשורים ישירות לבריאת העולם: שבת מעידה על הבריאה, וראש השנה מציין את מועדה. יום כיפור עניינו הצדק האלוקי, החטא והכפרה.
בסוכות אנו מבטאים את זיקתנו לטבע (ארבעת המינים היא המצווה היחידה הנעשית בעצמים טבעיים לא מעובָּדים) וקוראים במגילת קהלת המעמיקה בהגיגיה על מהות האדם ועל המוסר. בשמיני עצרת אנו מתפללים על הגשם ושמחים בתורה.
בשנות השמיטה והיובל אנו מאשררים את הכרתנו כי ריבונם העליון של ארץ ישראל ושל בני ישראל הוא ה'. לכן אנו משחררים בשנים אלו עבדים, מוחלים על חובות, מניחים לאדמה לשבות, ומחזירים נחלות לבעליהן המקוריים. כל הדברים האלה קשורים לא להתערבותו של אלוקים בהיסטוריה, אלא להיותו בורא עולם ואדון עולם.
דרך מעניינת לעמוד על ההבדל בין המעגל הראשון למעגל השני היא להשוות בין תפילות שלושת הרגלים לתפילות ימים נוראים – ראש השנה ויום כיפור. ברכת קדושת היום בתפילת העמידה בשלושת הרגלים פותחת במילים "אתה בחרתנו מכל העמים". הדגש ניתן בייחודו של עם ישראל. בימים הנוראים ברכה זו אמנם נאמרת, אבל קודמת לה תוספת ארוכה המוצמדת לברכה שלפניה, ברכת קדושת השם, המבקשת בין היתר "ובכן, תן פחדך ה' א-לוהינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים". נוסף כאן אפוא דגש אוניברסלי.
סוכות, כאמור, שייך לשני המעגלים. הדבר מסביר מדוע, להבדיל מחגים אחדים, בחג הסוכות נמנות בפרקנו שתי מצוות שונות (לבד מאלו הנוגעות לעבודת המקדש): מצוות הסוכה ומצוות ארבעת המינים. הסוכה היא זכר ליציאת מצרים הלאומית, ואילו מצוות ארבעת המינים, הקשורה לטבע ולבקשת הגשמים, נוגעת להקשר האוניברסלי.[1] ההיבט האוניברסלי של חג הסוכות מתבטא בין היתר בהקרבת 70 פרים המייצגים על פי חז"ל את 70 האומות.
מדוע דרושה הכפילות הזו? לשם מה שני מעגלי חגים? מפני שה' הוא אלוהי הטבע – ואלוהי התרבות. הוא אלוהי כל הנבראים בכלל, והוא אלוהיו של עם הברית בפרט. הוא יוצרם של חוקי הטבע – וגם של החוקים הדתיים-מוסריים. של המציאות ושל המצווָה. אנו פוגשים את אלוקים בשני מערכי זמן. בזמן המעגלי, המתגלם בתנועתם המחזורית של כוכבי הלכת, ובזמן הליניארי, ההיסטורי, המתגלם בקורותיה ובהתפתחותה של האומה שאנו חלק ממנה.
השניוּת הזאת מצריכה שני סוגים של מנהיגות דתית: הכוהן והנביא, על שתי תודעות הזמן השונות שהם מייצגים. הכוהן מבצע את עבודת השגרה הקבועה, החוזרת על עצמה במדויק מדי יום ומדי שנה, ואילו הנביא פועל בתוך ההיסטוריה, מביט אל העבר ואל העתיד, חותר אל שינוי הלבבות.
מימי יוון העתיקה ואילך חיפשו בני האדם עיקרון יחיד שיסביר הכל, או את הנקודה הארכימדית שממנה אפשר להזיז את העולם כולו, או את "התצפית משום מקום", פרספקטיבה ייחודית המאפשרת לראות את האמת האובייקטיבית כולה. היהדות מלמדת אותנו שאין נקודה כזו. המציאות מורכבת מכדי שזה יתאפשר. אין אפילו מושג יחיד של זמן. כדי לראות מראה תלת-ממדי נדרשות שתי נקודות מבט לפחות – והכלל הזה, הנכון לגבי המרחב, נכון גם לגבי הזמן. הזמן היהודי פועם בשני מקצבים גם יחד.
[1] עוד נרמזת השתייכותו הכפולה של סוכות באמצעות חריגוּת במבנה הפרק שלנו. סוכות, ושמיני עצרת הנגרר אחריו, מופיעים אחרונים ברשימה (ויקרא כג, לג-לו), ואז מופיעה נוסחה שלכאורה חותמת את פרשיית המועדות: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ…" (פסוקים לז-לח); אך לאחר הנעילה הזו, במפתיע, נפתחת הפרשה מחדש וחג הסוכות פעם נוספת, בדגשים אחרים (פסוקים לט-מד).
