מערכת שבתוןאלון יוניאן
יועץ פיתוח עסקי ואסטרטגי
פרשתנו עוסקת רובה ככולה בענייני הכוהנים ומועדי ישראל. בסוף הפרשה מופיעה פרשייה אשר אינה שייכת – פרשיית "המקלל".
התורה לא מנדבת יותר מדי פרטים, היא רק מציינת כי היה בן לאישה ישראלית ואיש מצרי אשר הייתה לו מריבה עם איש ישראלי ובמהלכה הוא קילל בשם המפורש ולאחר שהניחוהו במשמר נצטוו בני ישראל לרגום אותו באבנים. במבט ראשוני לא מובן מה זה קשור לאהרון ולבניו הכוהנים, למה לא צוין שמו של אותו איש ישראלי, על מה הם רבו ומהיכן יצא המקלל ?
רש"י מביא את דעתם של חז"ל אשר מנסים לשפוך אור על סיפור המעשה ומסבירים כי אותו בן אישה ישראלית ממטה דן רצה ליטע אוהלו בתוך מחנה דן אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם צאצא של בני דן אני, אמרו לו "איש על דגלו באותות לבית אבותם" כתיב. מיד פרצה מריבה עם איש ישראלי ממטה דן אשר מנע ממנו להקים את אוהלו בתוך המחנה, נכנס בן האיש המצרי לבית דינו של משה אך הוא יצא מחויב ואז עמד וגידף.
וכן במדרש תנחומא נכתב "וינצו במחנה"- על עסקי מחנה. הויכוח ביניהם לא נסב אודות לאום והגדרת מיהו יהודי, אלא על עסקי מקום במחנה. אמנם אותו בן מצרי לא צדק כלל ואין שום הצדקה להתנהגותו המבישה והמקלקלת, אשר נעשתה מיד עם צאתו מבית מדרשו של משה רבנו, אך המפרשים מסבירים (ע"פ ה"אמרי שפר") שהסיבה לאי הזכרת שמו של הישראלי "הצודק" הייתה בשל התנהגותו וגישתו השלילית, שכן סוף סוף הוא נתן יד לליבוי הריב ויתכן שדווקא על ידי מענה רך, עמדה מתונה, מתק שפתיים ודברי נועם היה מצליח לשכנע אותו והיה מונע חילול ה' בצורתה כפי שהייתה ולכן התורה העמידה אותו בשורת נאשמים אחת עם המקלל. היה לו לנהוג כמאמר שלמה המלך: " דברי חכמים בנחת נשמעים".
ויכוחים ומריבות גם אם הם מקומיים וקטנים עשויים לעיתים לצאת משליטה ואף במקרים קיצוניים להביא ח"ו לידי פילוג. בכל חברה מתוקנת ובכל קהילה חפצת חיים אשר רוצה באחדות, גם כאשר מתווכחים בעניינים החשובים ביותר הנמצאים ברומו של עולם חובה על כולם לקבוע גבולות וכללים ברורים כיצד נוהגים בזמן ויכוח, כיצד דואגים לכבד את דעתו של האחר גם אם לא מסכימים איתו וגם אם אתה בצד שנראה כצודק. אנו חיים במדינה צעירה ומדהימה, בחברה מצוינת עם לא מעט שסעים ובימים אלה, ימי ספירת העומר, בהם אנו מתאבלים על מותם של עשרים וארבעה אלף מתלמידיו של רבי עקיבא על אשר לא נהגו כבוד זה בזה, הכבוד ההדדי חשוב שבעתיים.
וזו אולי הסיבה שפרשת המקלל נכתבה בסמיכות לפרשיות הכוהנים בניו של אהרון הכוהן הגדול. על מנת להימנע מהישנות של מקרים אלה בעתיד עלינו ללמוד לנהוג כפי שאומר הלל הזקן במסכת אבות (א, י"ב): "הוי מתלמידי של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
(אמור תשעג)
