מי שמבקר ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים, מרגיש את הדופק משתנה. זו לא רק הדינמיקה הפוליטית בחדרי המשא ומתן בירושלים; זו הדהירה הבלתי פוסקת בשטח. בזמן שהעיניים נשואות אל החיבור הפוליטי הדרמטי בין נפתלי בנט ליאיר לפיד, חיבור שאני אישית חושב שהוא ראוי, בטח בכוונות עליהן הצהיר בנט בהקשר של ריפוי ואיחוד העם, המציאות בשטח כבר קבעה עובדות חדשות. מדובר בשינוי אסטרטגי. מעל 100 נקודות התיישבות חדשות הקימה הממשלה הנוכחית, כ-170 חוות חקלאיות שפרוסות על רכסי ההרים, ואלפי דונמים של אדמות שעברו הכשרה כאדמות מדינה.
מי שמכיר את בנט, את האידיאולוגיה שלו ואת הדרך שעבר, יודע שאי אפשר להתעלם מהדיסוננס. המפה של יהודה ושומרון ב-2026 היא לא המפה שהכרנו לפני עשור. היא צפופה יותר, נוכחת יותר, ודורשת הכרעות מדיניות שאי אפשר להשאיר עוד "על המדף".
כאן נכנס בנט למבחן האמיתי. העובדה שהוא שותף למהלך פוליטי מרכזי היא נכס, אבל היא גם מציבה אותו בעמדה שבה הוא חייב לספק תשובות. הוא כבר לא רק "האיש של ההתיישבות", אלא שותף בכיר בהנהגת המדינה. הבוחרים שלו מצפים ממנו להכיר במציאות שנוצרה בשטח ולענות על השאלות הקשות.
- הסדרת המרחב בעתיד הקרוב: מה יעלה בגורלן של אותן 170 חוות חקלאיות ונקודות התיישבות חדשות? האם ממשלת האחדות תפעל להסדרה תכנונית מלאה של אותן אדמות מדינה שהוכשרו, או שהן יישארו במצב של "חוסר ודאות" מתמשך? בנט יודע שחוות חקלאיות הן לא רק נקודה על המפה, הן שומרות על השטחים הפתוחים. אך מנגד מייצרות המון אירועים של פשיעה לאומנית ועימותים עם פלסטינים. השאלה היא האם הממשלה החדשה תעניק להן רוח גבית או תבחר בקיפאון.
-

נפתלי בנט. צילום: ראובן קפוצ'ינסקי מדיניות "הדהירה קדימה": בקרב ההתיישבות מתקיימת "דהירה". ניסיון לתפוס כמה שיותר שטח, לפני שדלתות הממשל האמריקאי יחליטו אחרת והרכב הממשלה ישתנה. בנט יצטרך להכריע: האם הוא רואה בדהירה הזו נכס לאומי שצריך להגן עליו, או שהוא ידרוש לבלום אותה כדי לשמר את השותפות הקואליציונית העדינה עם לפיד?
- ניהול השטח מול העולם: איך מתכוון בנט לגשר על הפער בין תפיסת עולמו של שותפו, יאיר לפיד, לבין העובדות המוגמרות בשטח? האם הוא יצליח להסביר לשותפיו מהמרכז-שמאל, שיהודה ושומרון של 2026 אינה ניתנת כמעט לחלוקה כפי שהייתה בעבר, ושההתיישבות החדשה היא עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה?
התשובות לשאלות הללו לא יכולות להישאר באולפנים. הן דורשות מדיניות ברורה. הצלחת החיבור של בנט עם לפיד תלויה ביכולת שלו להסתכל למציאות בהתיישבות בעיניים. השטח השתנה, והוא מחכה לראות לאן פניו של בנט. האם רק יבלום את הדהירה קדימה, יקדם אפילו עוד את הקמת היישובים והתפיסה של השטח, או בכלל יפנה לכיוון של פינויים.
נזכיר רק שבנט עצמו היה אחד הבולטים שהכריז על המאבק על שטחי c. הציבור בחלק הימני ממתין לתשובות. אולי לא בחוות ובגבעות, אך הציבור בין גבעת שמואל לגוש עציון, הוא ציבור שבנט צריך אותו כדי לייצר אלטרנטיבה משמעותית בין הגושים הפוליטיים. והציבור הזה מחכה לתשובות ברורות.
