כולי אוזן

כולי אוזן
הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון

פרשת השבוע, וכן גם שירת האזינו עצמה, נקראת על שם פתיחתה של השירה – 'האזינו'. ניתן היה לחשוב שמדובר בעניין מקרי – למשה רבנו הסתדר לפתוח את השירה בקריאה 'האזינו השמים', וכיוון שבמקרה כך נפתחת השירה, כך היא גם נקראת. אולם במדרש רבה על פרשתנו (פרשה י' אות א) דרשו חז"ל מילה זו והציבו אותה כגורם מרכזי ביותר בשירה כולה, ובכלל בעבודת ה' של האדם:
"הלכה: אדם מישראל שהיה חושש באזנו, מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת? כך שנו חכמים: כל שספק נפשות, דוחה את השבת; וזו – מכת האוזן, אם סכנה היא מרפאים אותה בשבת.
רבנן אמרי: מבקש אתה שלא לחוש באזניך, ולא אחד מאיבריך? – הטה אזנך לתורה, ואתה נוחל חיים. מנין? שנאמר (ישעי' נה): "הטו אזנכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם".
מדרש רבה הוא מדרש אגדה שבדרך כלל איננו עוסק בהלכות. אך כאן פותח המדרש בדבר הלכה, ומקשר אותו לדברי הדרש והאגדה. אלא שדבר ההלכה מנוסח כאן בצורה תמוהה מאד – הרי אין שום הלכה מיוחדת למכת האוזן! ההלכה היא כללית ונוגעת לכל מחלה ומכה שעלולה להיות לאדם – "כל שספק נפשות דוחה את השבת", ואין כאן הלכה מיוחדת הנוגעת למכת האוזן דווקא. ניכר שהמדרש רוצה להדגיש את חשיבותה של האוזן ושל השמיעה בכלל. כך גם המשך דברי המדרש: התורה מנחילה חיים לכל גופו של האדם, ובכל זאת מדגיש המדרש את מרכזיותה של האוזן – "מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא באחד מאיבריך?"
ברור שהמדרש מצביע על האוזן כאיבר מרכזי בקבלת התורה – "הטה אזנך לתורה". אולם לכאורה ישנם איברים אחרים שנראים יותר מרכזיים גם בקבלת תורה – המוח מבין, הלב חפץ בתורה, העיניים קוראות בספר, הפה מדבר בדברי תורה… מהי, אם כן, המרכזיות של האוזן?
בהמשך המדרש מביא ר' לוי משל:
רבי לוי אמר: האוזן לגוף – כקינקל לכלים [הקינקל הוא כלי מעשה רשת, שמניחים תחתיו את הבשמים הבוערים ומעלים ריח טוב, ומעליו את הבגדים]. שכן הקינקל – כמה כלים ניתנין עליו, ואתה נותן מוגמר [=בשמים] תחתיו, וכולם מתעשנים; כך – מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם הזה, על ידי האוזן כולן חיין. מניין? שנאמר: "שמעו ותחי נפשכם".
המשל של ר' לוי מדגיש את הפאסיביות של האוזן: בעצם אין בה כלום, היא איננה אלא מעשה רשת, איבר שהדבר החשוב ביותר בו הוא החורים שבו… כך שייכנסו גלי הקול ויעברו אל המוח. כאשר אנחנו מתבוננים במשל של ר' לוי הדבר בולט עוד יותר: בצורה פשוטה ברור שהבגדים הם העיקר, ואותם רוצה האדם. אלא שהוא רוצה שבגדיו יהיו מבושמים, ועל כן הוא מניח אותם על המוגמר, כך שיעלה ריח הקטורת וייספג בבגדיו. הקינקל – אותה רשת המונחת בין המוגמר לבין הבגדים – נראה כדבר הכי פחות חשוב כאן בכל המערכת. ובכל זאת, מלמד אותנו המדרש, כל רמ"ח האיברים "על ידי האוזן כולן חיין".האוזן, עם כל הפאסיביות שבה, היא תכונת ההקשבה שבאדם. ההקשבה איננה יצירה חדשנית, היא איננה ביטוי לאישיותו הפנימית של האדם, היא איננה מביאה אותו לידי ביטוי ומיצוי עצמי; אך ללא ההקשבה אין לאדם ולא כלום. ההקשבה יוצרת את המפגש בין האדם לבין התורה, כשם שהקינקל מאפשר את המפגש בין הבגדים לבין המוגמר. "לית לה מדגרמה כלום" – אין לה מעצמה כלום, אך היא קולטת את כל הרשמים כולם.
כך כותב על כך הרב קוק זצ"ל באורות הקדש (ח"ג עמ' קלט): "העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד". ברור שההקשבה היא רק אמצעי, אבל היא זו שמאפשרת את המפגש בין האדם לבין התכנים שעימם הוא בונה את עולמו הרוחני. בהמשך אומר הרב על חוסר הקשבה – "החרשות היא איבוד כללי", אדם שאיננו מקשיב מאבד את היכולת לבנות שום בנין רוחני, שכן הוא אוטם ליבו מלהפגש עם דבר ה', המופיע אליו קודם כל מתוך התורה, וכמובן גם מתוך המפגש עם אנשים אחרים ועם מורכבותם של החיים. הרב קוק קושר הבנה רוחנית זו עם ההלכה בדיני נזיקין – "חרשו נותן לו דמי כולו", אדם שפגע בחברו וגרם לו חרשות חייב לשלם לו את דמי כולו, כמה היה שווה אילו היה נמכר כעבד (לעומת הפוגע באיבר אחר, שאיננו חייב לשלם לו דמי כולו אלא רק את הפער בין שוויו כעבד לפני הפציעה לבין שוויו כעת) – זאת מכיוון שללא האוזן מאבד האדם קשר עם העולם ואיננו יכול עוד להקשיב; לכן החרש נזכר יחד עם השוטה והקטן, חסרי הדעת שאינם חייבים במצוות – שכן אף שההקשבה איננה כלום, בכל זאת הכל תלוי בה (כמובן, ראוי לציין כי כיום זכינו שפותחו דרכי תקשורת מפותחות גם עבור חרשים, ואין ספק כי דינם היום כבעלי דעת שיכולים לתקשר, ליצור ולקחת על עצמם אחריות).
קריאה גדולה יש כאן – קריאה לשתיקה ולהקשבה. נעצור מהמירוץ המטורף של המיצוי העצמי, של ההישגיות, של התחרות הטבועה כל כך בעולם המערבי, ונתפנה להקשיב: להקשיב לדברי התורה, להקשיב לילדינו ולבני זוגנו, להקשיב למאורעות שחולפים על פנינו – מה הקב"ה רוצה לומר לי בכל מעשה, איזו תובנה חדשה אני יכול לקבל מכל התרחשות חדשה. מתוך הקשבה זו נשוב ונבנה גם את עולמנו הפנימי, ונבטא את אישיותנו הפרטית בעוצמה גדולה יותר ובעושר רוחני מתרחב והולך.
תשס"ז