ספר ויקרא מגולל, בחלקו הראשון, את עבודת הקרבנות הציבוריים והקבועים שיוקרבו דרך קבע במשכן, ולאחר מכן בבית המקדש בירושלים.
קרבנות אלה נבדלים מקרבנות פרשת פנחס בספר במדבר, באשר שם מתוארת עבודת המוספים, כלומר, הקרבנות שאינם קבועים ויומיים או שגרתיים, אלא אלה שיש להם מועד קבוע אחת בשנה, קרבנות השמורים לאירועים מיוחדים.
מה ראתה התורה לחלק בין שני סוגי הקרבנות הללו? נדמה שהתשובה לכך נעוצה במנהג קדום בעם ישראל. מקובלנו שתחילת לימודם של הילדים בחומש תהיה דווקא בספר ויקרא. והוא פלא, הלא ספר ויקרא הוא ספר קשה, בעל הלכות מסובכות ומורכבות, שאינן נוהגות כלל בזמן הזה! כמו כן, הלכותיו שרירותיות לאדם המעיין, שאינו מוצא בהם טעמים אנושיים ברורים ומושכלים. הקב"ה חשף טפח וכיסה טפחיים בהגיון ובטעם של הקרבנות. אם כן, מדוע דווקא בספר ויקרא ייפתח לימודם של הילדים?
הסיבה לכך היא שספר ויקרא מחנך אותנו למשמעת ולסדר בחיינו הרוחניים, סדר שאיננו בהכרח אמונים על פשרו. טרם שנבוא לבאר לילדים את ההגיון במצוות התורה, נחנך אותם שהתורה היא סדר החיים ומסגרתם. אחר שהטבענו בהם גירסא דינקותא של חיבור לקב"ה, נוכל לחנך אותם לצקת למסגרת הקבועה תוכן ועניין.
מכאן נבין עד כמה חשובה הפתיחה של ספר ויקרא, ובעיקר עיסוקה בקרבנות הקבועים. פתיחה זו באה מיד אחרי הפסגה הרוחנית הנשגבת והמרוממת של סוף ספר שמות, בה כבוד ה' ממלא את המשכן וענן ה' מכסה עליו מלמעלה. אחרי מעמד מדהים שכזה, איך ניתן לקבע באומה את תודעת השכינה הא-להית במשכן? על ידי קביעת מסגרת חוקית וקבועה, כזו של תמיד של בוקר ותמיד של בין הערביים. של קרבנות ציבור ויחיד על אירועים, חטאים, עוונות ואשמות. פתיחת ספר ויקרא מחברת את עבודת המשכן לחייו של האדם הפרטי ולמסגרת החיים הצבוריים בדרך של חוסר הבנה אך של קביעת שגרה. השגרה משפיעה על הציבור בין אם הוא מבין אותה ובין אם לא. השגרה של הקדושה היא שתכתיב את טוהר החיים ואת אתגרי היום-יום, יותר מאשר קרבנות מוסף מרגשים, או משפטים ומנהגים בעלי מוסר השכל ברור ומוגדר.
באופן פרדוקסלי עבודת הקרבנות היא היא המקרבת את ישראל לאביהם שבשמים, בגלל שהיא מעניקה מסגרת של חיי קדושה וטהרה, ומקבעת בלב כל איש ישראל את הנוכחות של הקב"ה בחייו.
בשל מרכזיות זו אנו חסרים היום נדבך מהותי ומשמעותי ביותר בחיינו הדתיים, אף שאיננו מרגישים בכך. אולם, בעת הקמת המקדש במהרה בימינו, נחוש מחדש את הנכוחות הקבועה והמזככת של שכינת ה' עלינו, נוכחות שתטה את אווירת הרחוב והבית, ותחייב אותנו לייחס לקדושה ולשיח הטהור מקום מרכזי יותר בחיינו. בית המקדש ישנה את השגרה, ויקבע בלבנו שיגרת קודש.
ויקרא תשס"ו