נהוראי מאיר (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)במסכת החוויות של מגילת רות מתוארות שש דמויות: שלוש מרכזיות – נעמי, רות ובועז; ושלוש דמויות משנה – ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל האלמוני. כדרכו של עולם, בסיפורי עלילה נמתח לרוב קו גבול ברור בין טוב לרע. ברם, במגילת רות אין כל זכר לדמויות שליליות. אדרבה, דמויות המשנה פועלות כולן בהלימה מוחלטת לנורמות המקובלות. ערפה גומלת חסד עם חמותה, וניאותה להיפרד ממנה רק לאחר הפצרות רבות. הגואל האלמוני מביע נכונות עקרונית לגאול את השדה, ונסוג רק משום החשש הלגיטימי להשחית את נחלתו. אף הנער הניצב על הקוצרים אינו חורג ממנהג המקום באותם ימים כלפי בני מואב הזרים.
לעומתם, הדמויות המרכזיות יוצקות אל מעשיהן תעצומות של מסירות החורגות מעבר לכל קנה מידה מצופה. רות מלווה את חמותה במסירות נפש אין קץ ובמחיר סיכון של עתידה. בועז נרתם לגאולת רות למרות הסבך ההלכתי והחברתי. גם דמותה של נעמי מתעלה למחוזות ייחודיים; היא מצדיקה על עצמה את הדין, ומרגע שרות מתלווה אליה –דואגת לשיקומה של רות כלתה.
מבחינה ספרותית, קיומן של דמויות המשנה נועד להאיר ולהבליט את ייחודן של הדמויות המרכזיות. המגילה משרטטת את דמותה של ערפה כדי לשקף, מתוך הניגוד, את עוצמת החסד המופלג של רות; ומתארת את פועלו של אותו 'פלוני אלמוני' שחרד לנחלתו, על מנת להדגיש את תכונותיו הנאצלות של בועז. ערפה והגואל נוהגים כשורה ואוחזים במידה הבינונית, בקיום השורה ככתבה, ללא חתירה למצוינות. מנגד, רות ובועז משתבצים במעלה העליונה של מידת החסידות, ונוהגים לפנים משורת הדין.
התיאור המיוחד את מסירותה של רות, כולל ביטוי ייחודי: "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ…". האלשיך הקדוש בפירושו מציע הבנה פסיכולוגית ורוחנית עמוקה למילה "מִתְאַמֶּצֶת". נעמי מנסה שוב ושוב להניא את רות מלכת אחריה ומציבה בפניה הררי קשיים. האלשיך מפענח את המנגנון הנפשי המיוחד של רות באותה שעה, וכך הוא כותב:
"מתאמצת שהולכת ומתאמצת בכל פעם שידברו אליה, הפך המנהג שהוא להרפות על ידי הרבות טענות המנגדות סברא שהחזיק בם".
רוצה לומר, כאשר אדם אוחז במטרה מסוימת ומציבים בפניו קשיים ותלי תילים של טענות שכנגד, התגובה הטבעית היא רפיון רוח, עייפות ונסיגה. ברם, אצל רות התחולל תהליך הפוך; במקום שדבריה של נעמי יחלישו אותה, הם שימשו לה כמנוף לפעולה נמרצת עוד יותר. בכל פעם שנעמי הציבה פתח של קושי חדש, רות גייסה ממעמקי נפשה כוחות חדשים ורעננים. הקושי לא הוליד בה רפיון, אלא להיפך הגביר את המוטיבציה של רות. כאשר הבחינה נעמי כי כל טענה מצידה רק מדרבנת את רות להתבצר ולהתחזק בהחלטתה הנחושה, הבינה נכוחה כי אין זו סערת רגשות חולפת, אלא רצון פנימי, מהותי ונצחי – ועל כן "ותחדל לדבר אליה", משום שהשכילה להבין כי אין עוד כל תוחלת בניסיון להניא אותה מדרכה.
מנגנון ה"מתאמצת" של רות אינו נחלת ההיסטוריה בלבד, אלא הוא חי ופועם בקרבנו. בתקופת המלחמה המאתגרת הזו, אנו עדים למשפחות רבות לאין שיעור אשר "מתאמצות" ותורמות ללא ליאות מכוחן ומזמנן למען חוסנו של עם ישראל כולו. אנו רואים זאת יום-יום אצל משפחותיהם של כוחות הביטחון, אנשי הרפואה וכל אותם המשרתים את הכלל ונושאים בעול בשעות קשות אלו. על אף הקשיים הציבור אינו מרפה את ידיו, אלא להיפך מגלה תעצומות נפש, אחריות עילאית ומסירות גדולה.
זו הייתה דרכה של רות, וזוהי דרכו של עם ישראל זו גם הזדמנות להודות לכל אלו שמשרתים ללא הפסקה עבורנו וחלקם ייעדרו מבתיהם גם בשבועות ובשבת – תודה!.
