וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)הכתוב אומר (במדבר ה', ט-י) "ואיש את קודשיו – לו יהיו". רש"י מבאר "מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות. איש אשר יתן לכהן – מתנות הראויות לו; לו יהיה – ממון הרבה".
אדם מוקיר את קניינו ואמרו חז"ל (קהלת רבה פרשה א', א', י"ג): "יש לו מנה רוצה לעשות מהם מאתיים, ואם יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות". איך משיגים קניין? לכאורה. אדם שלוקח יש לו, וכשהוא נותן – אין לו, לכן צריך לקחת כמה שיותר ולתת כמה שפחות. בא הכתוב ומלמדנו כי מה שיש לאדם אינו מה שהוא לוקח אלא מה שהוא נותן. "איש אשר יתן לכהן – לו יהיה". מה שניתן הוא ששייך לאדם.
הכיצד? הרי כשנותנים יש לכאורה פחות?
ערך סגולי
התשובה לכך בעובדה ש"העושר והכבוד מלפניך". אין העושר פרי מעשי האדם, אלא פרי סיעתא דשמיא. הכתוב אומר (דברים י"ד, י"ב) עשׂר תעשׂר" ודרשו חז"ל (תענית דף ט' עמ' א') "עשׂר כדי שתתעשר". מי שלא נותן – לוקחים לו. אמרו חז"ל (תנחומא פרשת ראה י'): "מעשה באחד שהיתה לו שדה שהניבה 1000 ונתן מעשר. בשעת מיתתו קרא לבנו אמר בני תן דעתך על השדה. כך וכך מדות היא עושה וכך אני מוציא ממנה מעשׂר וממנה הייתי מתפרנס אני וביתי כל ימי. אבל הבן היתה עינו רעה ופחת הוא עשרה ופחתה היא מאה". כלומר, השדה נתנה 1000, אך הוא נתן רק 90. התוצאה היתה כי בשנה הבאה נתנה השדה רק 900. הבן המשיך הוא לרדת במתן מעשרות מדי שנה והשדה ירדה ביבול במקביל, עד שבשנה העשירית נתנה השדה רק 100. כל היקף היבול שלו היה בשיעור שנתן בתחילה לכהן. אמרו לו "בעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן. עכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית". אדם מקבל אך ורק כשהוא נותן ודואג לזולת.
עשירות מכוח כבוד האישה
יש עוד דבר שאדם יכול לעשות כדי להתעשר. חז"ל אומרים במסכת בבא מציעא דף נ"ט עמ' א' "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. על כן אמר רבא לבני עירו "הוקירו וכבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו".
יש קשר סיבתי בין מעשר לבין עשירות, ויש קשר סיבתי בין כיבוד האישה לבין עשירות.
מה המכנה המשותף בין מעשרות לבין כיבוד האישה?
החתם סופר מבאר כי הכבוד לאישה ולילדים הוא מעבר לתקציב וחורג מן היכולת. עליו לתת יותר ממה שידו משגת. את הגרעון יוכל להשלים ע"י כך שיחסיר מעצמו. חז"ל מבארים כי "הם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם". כלומר, אדם צריך להבין שהכסף לא שלו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. לכן, אין מקום שייהנה מרכוש בלי חשבון ועליו אף להפחית במה שיוכל למעט בו בלי לפגוע בכבודו. אבל, במה שהוא נותן לאשתו וילדיו הוא צריך לתת יותר מיכולתו "כי הם תלויים בו ונושאים אליו את עיניהם". עליו לפתוח את היד ולהגשים ציפיות. ואז, יקבל אף הוא ביד פתוחה ורחבה ממי שהוא תלוי בו.
נמצא כי יש מכנה משותף ברור בין מתן צרכי האישה לבין מתנות לעניים, בכך שבשני המקרים אדם עֶר וקשוב לצרכים של אנשים התלויים בו, נוהג ברגישות וברוחב יד, וגם מבין ומפנים שהממון לא שלו, ושהוא עצמו תלוי בידו הפתוחה הקדושה והרחבה של הקב"ה.
הנה כי כן, אדם יכול להתעשר כשהוא מבין כי עליו להיות קשוב לצרכיהם של התלויים בו. עליו לתת כדי להתעשר ו"צדקה מתחילה בבית" – עליו להיות רחב לב עם אשתו וילדיו. האדם תלוי במי שאמר והיה העולם וכספו אינו שלו. כל קניינו ביד ה' ואינו אלא פקדון שהופקד בידו כדי להיטיב לזולת. אם יפנים זאת – יהיה הוא בעל הבית והקב"ה "כהן". אם לאו יווכח כי הוא ה"כהן" המקבל – והקב"ה בעל הבית.
