רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)לפי המסורת בחג השבועות ניתנה התורה ועל כן נקרא גם בשם "חג מתן תורה" (יומא ד' ע"ב). מנהג ישראל, לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. הרבה טעמים נאמרו בדבר. הטעמים המפורסמים יותר למנהג הם:
א. כיוון שהתורה נמשלה לחלב, שנאמר, "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים, ד, י"א, הובא במ"ב תצ"ד ס"ק י"א).
ב. במתן תורה הוזהרו בני ישראל על איסור נבלה ומצוות השחיטה, דיני הכשר הבשר וכד', וכיוון שלא יכלו באותו יום להכין את כל הדרוש לאכילת מאכלי בשר, בעקבות דיני ההכשר החדשים שקיבלו, הוכרחו לאכול מאכלי חלב (ספר המטעמים, שבועות, אות פ"ח).
ג. בפסוקי קרבנות החג נאמר, "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד' בשבעתיכם וגו'" (במדבר, כ"ח, כ"ו-ל"א), ראשי התיבות של "חדשה לד' בשבועותיכם" הם חלב, והרי רמז לאכילת מאכלי חלב בחג זה (ערוך השולחן, תצ"ד, ה'). בספר טעמים ומנהגים הוסיף – שדבש אדום וחלב לבן, לרמוז שהתורה יש בה מידת הדין ומידת הרחמים, "זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות".
מעניינת העובדה שבתלמוד מובא שתיכף כשקיבלו את התורה נעשו תשושי כוח לפי שהתורה מתשת כוחו של האדם על כן אכלו מאכלי חלב לרפואה שהוא מאכל תינוקות (סנהדרין כ"ו ע"ב).
המנהג לאכול מאכלי חלב במקום מאכלי בשר, שמקובל היה כי נחשבים 'מכובדים' יותר ומשמחים את האדם, עומד בסתירה למצוות שמחת יו"ט, וכיצד ניתן לקיימו? הרמ"א כותב כיצד לקיים מנהג זה "…אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר.." (או"ח סוף תצ"ד), יוצא מדבריו שאין המנהג לאכול מאכלי חלב בא במקום מאכלי בשר, אלא לפני אכילת בשר, כתוספת לאכילת הבשר בהמשך באותה ארוחה. רבים ערערו על מנהג זה שהרי הוא עומד בסתירה לנפסק להלכה בהלכות בשר וחלב שאין לאכול ישירות בשר אחרי חלב (עיין אגרות משה או"ח, ח"א, ק"ס). לדעת הרב עובדיה יוסף המנהג העדיף לאכול מאכלי חלב בסעודת הלילה, לקנח ולהדיח את הפה (ללא ברכה), ולאכול מיד לאחר מכן מאכלי בשר (שו"ת יחווה דעת, ח"ג סי' נ"ח).
שיעור ההמתנה בין אכילת בשר לאכילת גבינה ומרווח הזמן שביניהם נתון למחלוקת הפוסקים. בגמרא מובא מעשה במר עוקבא, שאכל בשר בסעודה אחת ורק בסעודה הבאה אכל חלב (חולין ק"ה א'). מהו שיעור הזמן שבין סעודה לסעודה, האם יש להמתין 'שש שעות', (רמב"ם מאכלות אסורות ט' כ"ח), שזהו הזמן המבדיל בין סעודה לסעודה (בזמנם היו נוהגים לאכול רק שתי סעודות ביום בקר וערב)?
כך נפסק בשולחן ערוך "אכל בשר אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות" (יו"ד פ"ט א'). דעה אחרת סבורה שמיד לאחר סיום הארוחה וברכת המזון מותר לאכול חלב, שכן לא אכל חלב ובשר באותה סעודה (חולין ק"ה ע"א, תו"ס בשם ר"ת, בד"ה "לסעודתא אחריתא"). דעה שלישית, מעיקר הדין אין צורך להמתין, אולם פשט המנהג להמתין שעה ולברך ברכת המזון ורק אח"כ לאכול חלב ('איסור והיתר הארוך' כלל מ').
על יסודות אלו פסק החיי אדם להקל לחולה שאינו צריך להמתין שש שעות "שמי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב שש שעות ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין רק איזה שעות כיוון דלכל הדעות אין איסור האיסור רק מחמת סייג וגדר ואם כן מהני לזה התרה להמקילין" (קכ"ז, י').
סיבה נוספת להקל לחולה היא כיוון שבהלכה השעות נמדדות באופן יחסי. ההלכה מחלקת את היום לשנים עשר חלקים שווים, במה שקרוי 'שעות זמניות', המשתנות בהתאם לאורך וקוצר היום בין הקיץ לחורף, ועל כן בחורף שהימים קצרים, מי שאכל בצהרים בשר יכול לאכול בערב חלב, למרות שעברו רק ארבע שעות (פרי חדש' יו"ד פ"ט ס"ק ו'). יסוד זה משמש היתר לחולה לאכול מאכלי חלב אחרי אכילת מאכלי בשר כאשר מרווח הזמן שבין הארוחות מצומצם יותר "…ובמקום שיש מיחוש חולי יש לסמוך על דעת הפרי חדש" (יד אפרים על השו"ע, יו"ד, פ"ט).
כך הורה גם הורה למעשה הרב חיים דוד הלוי לחייל שהתקשה במהלך פעילותו המבצעית להמתין שש שעות בין אכילת בשר לחלב, שיכול הוא להמתין רק ארבע שעות (עשה לך רב, ח"ו, נ"ב). הבחנה נוספת בין אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר עוף ובין אכילתם לאחר אכילת בשר בקר, כיוון שכל איסור בשר עוף בחלב אינו אלא מדרבנן (שו"ע יו"ד, פ"ז סעי' ג').
