הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)פרשתנו פותחת בפסוק: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" (דברים ז' י"ב). רש"י: "והיה עקב תשמעון – אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ד' וגו' – ישמור לך הבטחתו" (שם, שם). כלומר אותו עקב, שהוא החלק האחורי של הנעל מתקשר ל"מצוות שאדם דש בעקביו". לפירוש זה יש להוסיף את המילה 'אם', הווי אומר שיש יחס שלילי בין האדם והמצוות כשהאדם דש אותן בעקביו. ר' אברהם אבן עזרא מביא בפירושו את הפסוק בתהלים "לְעוֹלָם עֵקֶב" (קי"ט, קי"ב) – ש"עקב" פירושו אחרית. הרמב"ן מביאו ואף מרחיב דבריו: "כי הלשון יתפוס דמיונו באדם, והראש – תחילה, והעקב בו – אחרית וסוף". כלומר, לפי משל גוף האדם, העקב הוא סיום הגוף, ופירוש "עקב תשמעון" כמו עַקֵב תשמעון – באחרית תשמעון. נראה כי החידוש הגדול שבפירוש זה הוא שאין כאן רק סיבה ותוצאה: סיבה – שמירת המצווה, תוצאה – ברכה, אלא, יש כאן ציר היסטורי, כמו באחרית הימים. היינו באחרית השמיעה בדבר ד', שיהיה במשך ההיסטוריה, תבוא הברכה – ברית וחסד.
'דורבן' הוא השם העממי שניתן לדלקת בחלק התחתון של העקב, והוא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים בכף הרגל. לאורך תחתית כף הרגל נמתחת רצועה רחבה וארוכה, המקשרת בין העקב לבין כל אחת מהאצבעות. עומס יתר יכול לגרום לדלקת וכאבים. דורבן הוא מצב דלקתי בחיבור הרצועה לחלק הקדמי התחתון של עצם העקב. שימוש בנעליים עם סוליות רכות ובולמי זעזועים וכמו כן שימוש במדרסים מוריד את הלחץ המקומי על אזור הדלקת.
ההלכה קובעת שאסור ללכת בנעליים או סנדלים מעור ביום הכיפורים וכן בתשעה באב (או"ח סי' תרי"ד סעי' ב'). נחלקו הפוסקים ביחס לנעליים שאינן עשויות עור אך נוחות מאוד להליכה. לדעת רש"י ורבנו ירוחם האיסור חל גם על נעלי עץ, מפני שסולייתן קשה וההולכים בהן אינם מרגישים את קושי הדרך. לדעת הרז"ה כל נעל שמגנה על הרגל, אסורה, ואין זה משנה מאיזה חומר היא עשויה. ומה שאמרו בגמרא על שעם וגומי שמותרים (יומא ע"ח ע"ב), מפני שהיו באופן שלא הגנו על הרגל כנעל. לדעות אלו אסור לנעול נעליים וסנדלים שמקובל ללכת בהם גם כאשר הם עשויים מחומרים אחרים. רבי יוסף קארו מציין שלדעת הרי"ף והרא"ש, האיסור חל רק על עור (ב"י ושו"ע תרי"ד ב', ועיין בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קי"ג שביאר העניין). הרב שלמה זלמן אויערבך הקל בשאר חומרים מפני שאנו אסטניסטים (מפונקים), ובדמוי עור החמיר (הליכות שלמה ה', ט"ז-י"ז). וכדעתו גם הרב אליהו נוטה להקל (הלכות חגים מ"ה, ל"ח-ל"ט). הרב מרדכי יעקב ברייש, התיר למי שסובל מאוד כשהולך בלא מדרסים, והמדרסים שלו מצופים בעור, שיניחם בתוך נעל בד או גומי, מפני שהוא מצטער מאוד, והרי זה דומה לאסטניס שהולך במקום שיש בו טיט, שמותר לו לנעול נעליים, כי נעילתן אינה לתענוג (רמ"א תרי"ד, ד', שו"ת חלקת יעקב ח"ב פ"ג). ועוד, שהמדרס אינו חלק מהנעל, והרי זה כמי שעומד על כר מעור שמותר (רמ"א תרי"ד, סעי' ב', מ"ב ס"ק ט'). וכך מובא בשמירת שבת כהלכתה ל"ט, ל"ז, ובנשמת אברהם סי' תרי"ד סעי' ד' עמ' תשכ"ח). הרב ניסים קרליץ חשש שאולי הם נחשבים כחלק מהנעל, אבל התיר למי שאינו יכול ללכת באופן אחר (חוט השני עמ' קל"ז). ולמעשה, מי שסובל מאוד בלא מדרסים רשאי להקל במדרס של עור, ויניח אותו בנעל גומי פשוטה, שאין רגילים ללכת בה בחוץ. ואם המדרס מחומר אחר, גם בלא סבל רב, ניתן להקל.
(פורסם פברשת עקב תשע"ט)
