מערכת שבתון"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה"
ד"ר אמנון אלדר
מנכ"ל רשת אמי"ת
ספר בראשית מפגיש אותנו עם שלש התחלות אנושיות:
ההתחלה הראשונה היא הופעתו של האדם הראשון, שייעודו לשמור על הבריאה, לקיימה ולהרבות את המין האנושי על פני האדמה. "ויברך אותם אלקים ויאמר להם: פרו ורבו ומילאו את הארץ"… (בר', א,כח).
ההתחלה השנייה באה לאחר המבול. הקב"ה בוחר בנח להתחיל מחדש את העולם שנחרב בגלל כשלונו של האדם למלא את ייעודו. גם ייעודו של נח בעולם הוא כייעודו של האדם הראשון. "ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם: פרו ורבו ומילאו את הארץ"… (בר', ט,א-ב).
ההתחלה השלישית באה לאחר שבני נח רבו בארץ ויוצאים מהם משפחות העמים והקב"ה בוחר את אברהם. אלא שהפעם ייעודו של אברהם שונה. לא עוד רק המשך קיומו הפיזי של העולם, אלא בעיקר המשך קיומו הרוחני. אברהם אינו מקבל כקודמיו, צו על פרו ורבו, את זאת מבטיח הקב"ה לאברהם "ושמתי את זרעך כעפר הארץ"… (בר', יג, טז). ייעודו של אברהם הוא "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"… (בר', יח,יט).
תכלית ייעודו של אברהם ובניו, לעשות צדקה ומשפט ולהנחיל דרך זו לאנושות כולה. נושא הצדקה והמשפט מודגשים היטב על רקע תיאור מעשה סדום ועמורה. הקב"ה יורד לשופטם ומשתף את אברהם במשפט זה. לדעת אברבנאל, התייעצות הקב"ה עם אברהם באה כדי שילמד אברהם את בניו, את כוחה של צדקה ומשפט, לעומת התוצאה של אי עשיית צדקה ומשפט. ואמנם כאשר הנביא ישעיהו מטיף לעם על חטאיו, הוא משווה את שרי ישראל לקציני סדום ועמורה. "שמעו דבר ה' קציני סדום, האזינו תורת אלהינו עם עמורה, למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'… לימדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה", ומסיים ישעיהו "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".
(ישעיהו, א,י-יז; כז).
גם הנביא ירמיהו מדגיש שתכלית קיומו ואפשרות תקומתו של עם ישראל תהיה רק בעשיית צדקה ומשפט "ועשה משפט וצדקה בארץ, בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח" (ירמיהו, כג,ה). עשיית הצדקה והמשפט היא שעומדת בבסיס האמונה ואותה ייעד הקב"ה לאברהם ולבניו, גם לעשות וגם להנחיל לאומות כולם.
הכתוב והמדרש מביאים טעמים רבים לבחירתו של אברהם ומוכיחים שאכן ראוי היה לייעוד זה, אך נדמה לי שפרשתנו באה להדגיש תכונה מיוחדת הבולטת אצלו.
אברהם מופיע כמכניס אורחים, והמיוחד בהכנסת אורחים זו, שהיא נעשית במסירות
ובמאמץ מעבר למצופה ולמקובל. הוא רץ לקראת המלאכים, מבקשם להתארח בביתו, פועל בעצמו ובמהירות כדי למלא כל חסרונם.
המדרש באבות דרבי נתן, מעמיד את דרך הכנסת האורחים של אברהם, מול הכנסת האורחים של איוב, וזאת על מנת להדגיש את העשייה המקובלת של איוב, מול הכנסת האורחים של אברהם שהיא מעל ומעבר.
כן הדבר בפרשת סדום ועמורה. אברהם עומד בתקיפות ומתווכח עם הקב"ה, על מנת למצוא דרך להציל את סדום ועמורה, וזאת למרות שהוא יודע שהם אינם ראויים. הוא אפילו מרגיש שדרישתו הוא "מעל ומעבר", "אל נא ייחר נא לאדוני ואדברה אך הפעם".
לשיא מגיעה הדגשת תכונה זו במעשה העקידה. במעשה סדום למדנו שאברהם אינו נרתע מלהתווכח עם הקב"ה למען קיום צדק ומשפט, אבל בנושא העקידה "אמר אברהם: רבון כל העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי "קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת" הייתי יכול לומר, והלוא כבר אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע", ולא אמרתי כן, אבל כבשתי רחמי ולא הרהרתי אחר מידותיך" (ברר', כא,יב).
גם כאן מתבלטת תכונתו של אברהם לעשות מעל ומעבר.
הרמב"ם כותב, שגדולתו של אברהם הייתה, בכך שנלחם באלילות, לא בכורח צו אלוקי, אלא בגלל הכרתו ואמונתו בצדקת המעשה. אם כן, גדולתו של אברהם באה לידי ביטוי בכך שבשעה שהוא מאמין ומצווה, הוא משתדל לעשות את מעשהו מעל ומעבר לצו הכתוב וללא נטויות אישיות.
נראה לי שעשיית צדקה ומשפט, ועשייה מעל ומעבר, הם בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים"
רועי קליין ז"ל, בוגר רשת אמי"ת בבית הספר אמי"ת בר אילן, מסר את נפשו במלחמה האחרונה מתוך אמונתו בצדקת הדרך ועשה מעשה הקרבה של מעל ומעבר , מעבר לצו הכתוב ומתוך ויתור עז על שיקולים אישיים. מעשה גבורתו של רועי ז"ל אשר הגן בגופו ובנפשו על חייליו מציב בפנינו חשיבה ערכית וחינוכית על מידת המסירות שלנו למען ערכים חשובים ומשמעותיים.
תשס"ז
