הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
אברהם אבינו שם נפשו בכפו, ונכנס לפני ולפנים בדין ודברים עם בורא עולם כדי להציל את אנשי סדום הרשעים. באירוע זה נתגלתה, בלי ספק, גדולתו של אברהם, ואולם ברצוני להציע שאירעה שם גם החמצה מסוימת מצידו.
ההנחה המקובלת היא שה' סיפר לאברהם על תכניתו להפוך את סדום בשל חביבותו (רש"י), ומתוך ציפייה שהוא יתפלל על העיר (רמב"ן). ברצוני להציע הסבר אחר, ולפיו מטרת הפנייה לאברהם הייתה שהוא יקום וילך לסדום כדי לנסות לשנות בה את המצב. אמנם סיפור המלאכים שהגיעו אל לוט מלמד שכניסת אורחים לסדום כרוכה בסכנת נפשות, וכי אין אפשרות לדבר אל ליבם של אנשי המקום, אולם עובדה זו לא הייתה ידועה בשלב זה. לכאורה, הנחת העבודה של אברהם, הייתה צריכה להיות שאפשרות התשובה קיימת תמיד (רמב"ם, הלכות תשובה, ב, ו), והיא מהווה "תריס בפני הפורענות" (שם, ד, ז).
סיפורה של נינווה מראה שגם עיר גדולה שכל תושביה סטו מדרך הישר ועלתה רעתם לפני הא-לוהים עד שנגזרה עליהם כליה, עשויים להיענות לקריאה לתשובה. אברהם יכול היה אפוא להסיק שה' פונה אליו כדי שיקום ויעשה מעשה שישפיע על אנשי סדום, וישנה את גזר דינם, אולם הוא הסתפק בהתדיינות עם בורא עולם.
רבי חיים בן-עטר (אור החיים יח, לג) מסייע לפרשנותנו כשהוא כותב: "אפשר שאם היה אברהם בקרבה של סדום היה ממלט כל העיר". אמנם סביר שלא הייתה אפשרות שאברהם יקים "בית יהודי" בלב העיר סדום, אך אילו היה קורא לאנשיה לעשות שינוי קל במעשיהם, ייתכן שבכך היה מתחיל להניע תהליך שהיה מציל את אנשי העיר מגורלם המר.
פרשנות זו מתיישבת יפה עם פתיחת הדברים של ה' לאברהם, כמו גם עם סיומם. בפתיחה נאמר: "וה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה… וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יז-יט). מה הקשר בין רצון ה' לגלות לאברהם את אשר יקרה לסדום ובין גדולתו וצדיקותו? לפי דרכנו ה' אומר כאן שכל גויי הארץ, לרבות הרשעים, אמורים להתברך מפעילותו של אברהם, הצדיק שמסוגל להעביר את הטוב שבו ל"בָּנָיו וְבֵּיתוֹ אַחֲרָיו", עשוי גם להשפיע על רשעי הארץ שלפניו, ולכן אין לכסות מפניו את הכוונה להפוך את סדום, וצריך לתת לו הזדמנות לתקן אותה.
בסיום הדיאלוג נאמר: "וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ" (שם, לג). לשיטתנו ייתכן שהכתוב בא להדגיש שאחרי שה' ראה שאברהם "כִּלָּה לְדַבֵּר", אך לא נקט שום צעד מעשי, ידע שגילוי תכניתו לאברהם לא מוביל לשינוי, ולכן "וַיֵּלֶךְ ה'". בהמשך פסוק זה נאמר: "ואברהם שב למקומו", ואמירה זו נראית מיותרת לחלוטין. וכי לאן היה יכול אברהם ללכת? ולמה חשוב שנדע שאברהם חזר הביתה למקומו? אולם לפי דברינו היא באה להדגיש שאברהם שב למקומו ולא הלך לסדום. הוא לא קם ועשה מעשה שעשוי היה להשפיע על אנשי סדום ולשנות את גורלם.
גם לפי הפרשנות שהצענו, אברהם התעלה, כמובן, על נח הצדיק שהסתגר ולא פעל למען אנשי דורו, ועל יונה הנביא שברח משליחותו. אולם יחד עם זאת מלמד אותנו סיפור אברהם המתווכח עם קונו, שלא די לדבר ולהתפלל. כדי לתקן את החברה חייבים גם לפעול. הייתה פעם פרסומת שאמרה: "להתלונן זה קל, להשפיע – עוד יותר קל". האמת היא, כמובן, שלהשפיע לא קל כלל וכלל. השפעה דורשת הרבה מאמצים, ובמקומות כמו סדום היא אף תובעת הרבה מסירות והקרבה, אך אף על פי כן אין אנו בני חורין להתבטל ממנה, כל אדם במעגלי הסביבה בהם ייתכן ויהיה לאל ידו להשפיע לטובה.
(וירא תשפ"ב)
