אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)בלק, מלך מואב, מזמין את בלעם לקלל את ישראל. אלא שבכל פעם שהוא מבקש לקלל, יוצאות מפיו ברכות. בדרכו אל בלק, מתרחש אחד הסיפורים המפתיעים בתורה, סיפור לפיו האתון מבחינה במלאך ה' הניצב בדרך, בעוד הנביא עצמו אינו רואה דבר. רק לאחר מכן נפקחות עיניו של בלעם. אולי משום כך, הופכת הפרשה כולה לעיסוק עמוק בשאלה מי באמת רואה את המציאות.
שלושה פסוקים מלווים את הסיפור כולו. תחילה אומר בלעם "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה'", תזכורת לכך שגם הכוח כפוף לערכים ולגבולות. בהמשך נפקחות עיניו, ככתוב "וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם", כאשר רק אז בלעם מבחין במה שהיה מולו כל העת. ולבסוף, יוצאת מפיו הברכה שהפכה לסמל ככתוב "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל."
jehyun-sung
גם המציאות הישראלית של השנים האחרונות אינה סובלת ממחסור בכוח. היא סובלת לעיתים ממחסור בראייה. הוויכוחים סביב המהפכה המשפטית, המחדל החמור של 7 באוקטובר, חוסר היכולת והרצון של קובעי המדיניות ליטול אחריות, העמקת השסע והפילוג החברתי, קבלת החלטות המושפעות לעיתים קרובות משיקולי הישרדות פוליטית, לצד האתגרים הביטחוניים והגיאו-פוליטיים המתרקמים סביבנו – כולם שונים זה מזה, אך יש ביניהם מכנה משותף ברור. בכל אחד מהם נשאלת אותה שאלה: האם אנו מצליחים לראות בזמן מתאים את המציאות, או רק לאחר שהיא כבר מכה בנו? האם העיוורון מכוון? האם העיוורון מובל באינטרסים זרים?
גם בימים אלה, כאשר מתגבשים הסדרים אזוריים חדשים סביב איראן ולצד זאת לבנון, האתגר אינו רק מה ייכתב בהסכם כזה או אחר, אלא האם ישראל תדע לראות את התמונה הרחבה, לזהות בזמן סיכונים והזדמנויות, ולהשפיע על המציאות במקום להגיב אליה בדיעבד. לצערי, נראה כי המענה הינו בדיעבד.
פרשת בלק מלמדת שמנהיגות אינה נבחנת רק בעוצמתה, אלא בעיקר ביכולתה לראות את מה שאחרים אינם רואים, ולהיות קשובה גם לאזהרות שאינן נוחות. לצערי, גם ראייה וגם קשב הם "מוצר במחסור". לעיתים האיום הגדול ביותר אינו זה שניצב מולנו בגלוי, אלא דווקא זה שאיננו מוכנים לראות או שרואים ובוחרים להפעיל את פונקציית ההתעלמות.
בימים שבהם החברה הישראלית מבקשת לשקם את אמונה בעצמה ובמנהיגיה, אולי זהו הלקח החשוב ביותר של הפרשה: כוח מעניק יכולת לפעול, אך רק ערכים, ענווה, קשב, שיקול דעת, התבוננות מפוכחת-ריאלית ובחינת שיקולי טווח ארוך ולא הישרדות קצרת טווח, מאפשרים לבחור את הכיוון הנכון.
לעיתים, ההבדל בין משבר שניתן למנוע לבין כזה שניאלץ להתמודד עם תוצאותיו, אינו מתבטא בגודל האיום אלא בנכונות לפקוח את העיניים בזמן.
