מערכת שבתוןיוחנן בן יעקב, כפר עציון
התפרעויות ציבור חרדי גדול במאבק נגד גיוסם לצבא הן חמורות ומסוכנות. כדי להתמודד עמן נדרש להבין את מניעיהם. בשורות הבאות אנסה להציע הסבר, שאולי מלמד זכות על החרדים לשיטתם, בוודאי לא על המעשים האלימים.
החברה החרדית התהוותה כתגובה למודרנה, לנאורות, לקִדמה ולחילון. החרדיות הגיבה למודרנה בשלילה מוחלטת, וראתה בה איום קיומי על אורחות חייהם ועל אמונתם. השכלה הכללית, ציונות, מדינת ישראל, דמוקרטיה ועוד – מסוכנים בעיניהם, שומר נפשו ירחק מהם. הבידול העמוק שהם מקיימים בינם לבין החברה הישראלית, בא לביטוי בשפה, בלבוש, במערכת חינוך, בתרבות ועוד. בהשראת דרשת החת"ם סופר – "חדש [=חִידוּש] אסור מהתורה", הציבו גדולי הדור החרדים קיר ברזל בינם לבין ההוויה המודרנית.
בקיר הברזל ניבּעו פרצות, כדוגמת היזקקות חרדים למערכות הרפואה, יציאת נשים חרדיות לעבודה כדי לקיים משפחה ולאפשר לבני זוגן להמשיך ללמוד תורה ועוד. מבעד לסדקים בקיר הברזל חודרים קרני אור, רכיבים מודרניים, ההנהגה חותרת בקנאות לסתום אותם. כמדינה וכחברה, אין לנו זכות לעצב מחדש את החברה החרדית ולא כל קבוצת אזרחים חברתית אחרת.
לתפיסתם, הם נושאי בשורת היהדות ונוכחות האֵל בעולם. "'אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵ-ל' – כְּשֶׁאַתֶּם עֵדַי אֲנִי אֵ-ל וּכְשֶׁאֵין אַתֶּם עֵדַי כִּבְיָכוֹל אֵינִי אֵ-ל" (ישעיהו מ"ג; ספרי, זאת הברכה, שמ"ו). שירות בצבא גורר חשיפה למודרנה, בעיניהם, איום קיומי על היהדות. התפוררות החרדיות משמעה סילוק נוכחות הקב"ה מהעולם. מי שתופס כך את הגיוס בימינו, מתנגד לו בתוקף וחייב ב"יהרג ועל יתגייס", "עדיף למות כיהודי בשואה מלהשתמד בצה"ל". (במקום אחר טענתי שהשואה הייתה מאמץ של היטלר לסלק את הקב"ה מהבריאה). "העולם הנאור" וגם החברה החרדית עברו שינויים גדולים מאז מלחמת העצמאות, בה התגייסו צעירים חרדים רבים לשירות צבאי, באישור ובברכת גדולי הרבנים.
אם תמונה זו משקפת נאמנה את הכרתם העמוקה של גדולי הרבנים החרדים, שום חוק ולא מעצרים יביאו להתייצבות המונית בלשכות הגיוס. מציאות בה ציבור גדול אינו נושא יחד עם האחרים באתגרים הקיומיים ובו זמנית נהנה ממשאבי המדינה בסכומי עתק, היא בלתי מוסרית ובלתי אפשרית.
לכן, נאלץ לנקוט בתגובה מתבקשת: הדדיות! אתם מציבים קיר ברזל ביניכם לבין המדינה. נכבד את רצונכם ונסתום את השסתום החד-כיווני שנפרץ בקיר. מעתה הקיר יחצוץ ביניכם ובין האוצר הממלכתי.
המדינה תפסיק הזרמת משאבים לחברה החרדית, והם יופנו למשרתים ולתורמים לביטחונה. אם כדבריכם, "התורה מגינה ומצילה", בוודאי תמצאנה דרכים להתקיים כחברת לומדים, בלי מימון הממלכה שהצבתם בינה לביניכם קיר ברזל. אין כאן חלילה עונש, אלא הגשמת החזון שמניע אתכם, והמדינה נדרשת להיענות לו.
זה צעד קשה וכואב, אבל אין למדינה ברירה אם היא חפצת קיום מכובד לאורך שנים. צה"ל יחד עם התורה, אותה לומדים המשרתים והמוסרים את נפשם, יהיו כיפת פלדה לביטחון המדינה, לחוסנה ולשגשוגה.
