מערכת שבתוןהרב אלחנן פרינץ
האם מותר לאדם לקנות קבר בעודו בחיים.
ראשית, בדבר אשר רואים אנו כי נוהגים בני-אדם, חובה עלינו להתייחס ברצינות וכובד ראש ולא לזלזל. ופוק חזי עמא דנוהגים לקנות קבר בעודם בחיים, כדי להיקבר על יד בן הזוג או על יד משפחה ועוד.
התורה מספרת על יעקב אבינו שקנה קבר ומדייק רש"י שקנה לעצמו. כך נאמר בתורה (בראשית נ, ה): "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה" ודייק רש"י מכך שנאמר "לי", למדים אנו שלא רק שהמקום שייך לו בירושה, אלא שיעקב קנה את המקום לעצמו, אולם עיין בשו"ת דבר יהושע (ג, נח) שביאר דכל זה אסמכתא בעלמא והוסיף וציין כי ניתן ללמוד גם ממעשהו של אברהם אשר קנה את מערת המכפלה וגם הוא נקבר שם.
יש שלמדו כי תיקון גדול למת הוא להיקבר במקום ששיך לו. זאת נלמד מדברי המדרש על הפסוק (ישעיהו כב, טז): "מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ" ונאמר במדרש ויקרא-רבה (ה, ה): "אמר לו גלויי בר גלויי איזה כותל בנית כאן, איזה עמוד העמדת כאן, אפילו איזה מסמר קבעת כאן, מכאן א"ר אלעזר צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות כדי שיזכה ויקבור באותו מקום" וכן הביא מקור זה בשו"ת משנה-הלכות (ד, קפא) ועיין בשו"ת חתם-סופר (יורה-דעה שלא) שלמד זאת מדברי הגמרא במסכת בבא-בתרא (קיא, ב) ממעשהו של פנחס.
הרלב"ג בסוף ספר יהושע כותב "ראוי לאדם שישתדל שיהא נקבר בגבול משפחתו כדי להשאיר שמו" וביאר בשו"ת דבר-יהושע (ג, נח) את דבריו: "ראוי לאדם שישאיר שמו בעולם-הזה על איזה קרקע, ולפיכך כשאדם נקבר בקרקע שאינו נקרא על שמו אף על פי שהוא שלו, נמצא שאין שמו קיים בעולם הזה, וזה גנאי הוא לאדם שאבד שמו וזכרו, אפילו על רגע אחד יש גנאי, לפיכך צריך להקפיד על זה, ולפי זה ודאי אם יש לפנינו שני קברים אחד שקנה בחייו, והשני שקנו לו היורשין לאחר מותו, צריכין לקברו בזה שקנה בחייו, ואפילו אם השני מכובד ממנו בעיני העולם, מאחר שזה שקנה בחייו יש לו אסמכתא מן התורה שמעולה לקבורה".
בספר-הישר (ו. הובא בקובץ מבית-לוי א, עמוד עג תשנ"ב) כתב כי "החסידים הראשונים שבארץ-ישראל היו נוהגין לקנות להם קבר בהיותם בחיים" ועיין עוד בספר מעבר-יבוק (אמרי-נועם לד) שיש לאדם לקנות לו קבר כיוון שאז אין רשות לשום משחית להוציא את האדם מרשותו, כיוון שהקרקע קנויה לו לאדם.
אולם אין לקנות קבר, לחצוב אותו ולהשאירו פתוח, וכבר כתב על-כך בצוואת רבי יהודה החסיד (מרגליות אות ב): "אין לחצוב קבר ולהניח פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום, ואם יניחנו פתוח עד הבקר בימים מועטים [עד ט"ז יום] ימות אחד מבני העיר" וכן כתבו רבינו-ירוחם (תולדות אדם-וחוה נתיב כח חלק א דף רלא), הבית-יוסף (יורה-דעה שלט), רמ"א (יורה-דעה שלט, א), הב"ח (שלט), שו"ת חיים-ביד (קכה, צו) ועיין בלבוש (שלט, א) שהחמיר מאוד בזה וזו-לשונו : "אסור לחצוב שום קבר להיות פתוח עד למחר שלא יקברו בו המת באותו היום, שכן קבלה מפי רבינו יהודה החסיד שאם ישאר פתוח עד למחר לא יעברו ימים מועטים שימות אחד תוך ט"ז ימים. כללו של דבר כל שהוא משום עסקי מיתה אין עושין לו עד שתצא נפשו, דסימן רע הוא לו משום אל יפתח אדם פיו לשטן" וכן כתב בערוך-השלחן (שלט, ה) ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם (ד, קנ), שו"ת הר-צבי (יורה דעה רס) ושו"ת דעת-כהן (ריט-רכ).
יש חוצבים ולאחר מכן מניחים נסרים (מעבר-יבוק אות ה) או שממלאים אותו בעפר (ורק שומרים על המקום, ועיין בזה בשדי-חמד מערכת אבלות קסח). יש לציין כי בשו"ת ציץ-אליעזר (ה רמת-רחל ל, סק"ג) לימד זכות על מנהג ירושלים שהשאירו הקברים פתוחים לגמרי אף בלא עפר. ועיין בשו"ת מנחת-אליעזר (ג, יג) שכתב לחלק בין ארץ-ישראל לחוץ-לארץ, שכיוון שבארץ-ישראל נזהרים בלאו של לא-תלין מכינים קודם.
ישנם רבנים חשובים שקנו לעצמם קבר עוד בעודם בחיים ודי אם נזכיר אחדים מהם, כבעל שו"ת דובב-מישרים (שר-התורה עמוד 624), רבי אריה לוין (מובא בצוואתו, עיין בספר איש צדיק היה עמוד 47) המקובל הרב שרעבי ועוד.
(שלח תשעב)
