רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])אחד מתוך 42 מקומות החניה של בני ישראל במהלך מסעם בן הארבעים שנה במדבר, היה מקום שנקרא חֲרָדָה.
יתכן ואכן היה מקום שזה היה שמו, ויתכן שיש כאן אמירה עמוקה יותר על נפש האדם החונה במצב נפשי של חרדה, והתבוננות בדרכי ההתמודדות שלו מול האתגרים השונים.
בבסיסה, חרדה היא מנגנון פסיכולוגי ופיזיולוגי טבעי, שנועד להגן על האדם מפני סכנות. אולם, כאשר החרדה הופכת למצב נפשי מתמשך או כרוני, היא משנה את אופייה וחווייתה.
מצב של חרדה מכניס את האדם למצב של ציפיה דרוכה ומתמדת מפני איום עתידי. מצב שכזה עלול להוביל את האדם לחוסר אונים ואי ודאות, ולדריכות יתר מפני כל שינוי ומפני כל הסובב והמתרחש במרחב.
האדם החרד נוטה למצב נפשי של קטסטרופיזציה -הגזמת חומרת האיום, ונטיה לפרש כל דבר גם אם הוא פעוט כסימן לאסון מתקרב. הדבר עלול להוביל לדאגה מתמדת, מחשבות שליליות וטורדניות שיש בהן כדי להתיש ולשאוב מהאדם את כוחותיו הפיזיים והנפשיים, ויש בהן גם כוח להוביל למצבים פיזיים של לחץ דם, דופק מואץ, נשימה לא סדירה, הפרעות שינה ועיכול, חוסר שינה ועוד.
לאור זאת אולי נוכל להבין זוית נוספת בהתנהגותם של חלק מהשבטים במהלך המסעות המדבר, בתלונות החוזרות ונשנות, בכפיות הטובה, וכן בדבריהם של המרגלים המפחידים ומרתיעים את העם מפני הכניסה לארץ, ובאלו של השבטים המבקשים להימנע מהכניסה לארץ ישראל באומרם ובבקשתם למשה: 'אַל־תַּעֲבִרֵנוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן'.
באופן אבסורדי דווקא החיים במדבר הפכו להיות אזור הנוחות, והכניסה לארץ הפכה להיות למקור של חרדה ודאגה.
חרדה היא מצב נפשי של חוויה קיומית שבה המשאבים של האדם מופנים לגיוס הגנה מפני איום פנימי או עתידי.
האדם הפרטי המעיד על עצמו שהוא חרד, או קבוצת אנשים המגדירים את עצמם וזהותם כאנשים חרדים, בעצם אומרים שמצבם הנפשי הוא של חרדה מתמדת, על כל האיפיונים שהוזכרו לעיל. מצב של חרדה אולי מאפשר לשרוד באופן כזה או אחר, אך אין בו כוחות ואנרגיות המאפשרות לצמוח, לפרוח, לשמוח, לסחוף רבים, להציב חזון ולרומם את המציאות.
אחד מהמקומות בהם חנה בעם המדבר הוא חרדה. המקום הזה לא היה מקום של קבע, אלא רק תחנת מעבר פיזית ונפשית, מקום שממנו יש לצאת ולהמשיך הלאה, להתמודד מול מגוון האתגרים הפיזיים החברתיים והרוחניים, ולהגיע בסוף אל היעד המובטח- ארץ ישראל.
ארץ ישראל היא מקום מאתגר ועם ישראל הוא עם מורכב ומאתגר. יש סביב הארץ באופן תדיר אויבים רבים הקמים עליה לכלותה, ויש בתוכה ובתוך השבטים הישראליים שבה- גוונים רבים, עדות, אמונות ודעות, המחפשים את דרכם לחיות ביחד, למרות כל השוני, חילוקי הדעות וכו'.
הארץ המובטחת הזו לא תיבנה ממקום נפשי של חרדה משתקת. הארץ תיבנה ממצב של לקיחת אחריות, ערבות הדדית, מסירות, נאמנות, דבקות במשימה, גבורה וחלוציות. הארץ תיבנה רק כאשר יהיה מצב חברתי מוסרי וערכי של יושר והגינות ונקיות הן כלפי ה' והן כלפי ישראל.
כך בדיוק יאמרו בני גד וראובן למשה: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם־הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם..וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם־תַּעֲשׂוּן אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אִם־תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה’ לַמִּלְחָמָה׃ וְעָבַר לָכֶם כׇּל־חָלוּץ אֶת־הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה’ עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת־אֹיְבָיו מִפָּנָיו׃ וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה’ וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה’".
כך נבנתה הארץ בימים ההם, ורק כך היא יכולה להיבנות ולצמוח גם בזמן הזה.
