רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)רבי ישעיהו הורוויץ בחיבורו "שני לוחות הברית" (מסכת תענית, תורה אור, ר"ג ע"א), פותח את דרשתו לימי "בין המצרים", במילים הבאות, "ועוד תתבונן ותראה ענין נפלא. הנה דבר בעתו מה טוב. ואנחנו רואים שהפרשיות שהם תמיד בשבתות דבין [=של בין] המצרים דהיינו מטות ומסעי ודברים שבהם מוזכר ניצוח ישראל להאומות" – ניצחון ישראל על האומות – "וחילוק הארץ". "בין המצרים", נקשר עם גבולות. הרפואה מזמן פרצה את המייצרים והגבולות. השל"ה מוסיף פרשנות אחרת על דרך הדרוש בנוגע לקישור שבין פרשת המועדות לבין החורבן, וכותב שלעתיד לבוא "תחזור העטרה" לאחר הגלויות והמסעות, ומשום כך חלוקת הארץ מוזכרת אחרי המסעות.
העולם מתחבר יותר, מהפכת המידע הקיברנטי הפכה סדרי עולם ברפואה. החיץ הלשוני, מקור הסמכות הרפואית, נפל. כעת, אנו רואים שהשירותים הרפואיים מתגלגלים לרמה גלובלית, עם רופאים ושירותים רפואיים שנעים מעבר לגבולות. הכל נוגע לעבודה משותפת בכל העולם ולוודא שתקני הבריאות מתאימים בכל מקום. לחולה בן זמננו, אין כיום כל קושי לאתר ברשת תוך דקות, רופא מומחה בעל מוניטין. בחיפוש ברשת ניתן למצוא מידע חיוני על אותו רופא, חברות פרטיות ל"כריית מידע" רפואי מספקות, תמורת תשלום, מידע אישי נוסף אודות אותו רופא. חולה בעל אמצעים יכול להתדפק על דלתו של אותו המומחה, בכל מקום בעולם, בתוך שעות. מיליוני חולים חוצים כיום גבולות לאומיים בחפשם טיפול רפואי טוב יותר או זול יותר.
כמה מן האחרונים כתבו דינים הנוגעים ל"לא תעמוד על דם רעך" (ופיקוח נפש בכלל) המתייחסים דווקא למקרה של "חולה לפנינו". המקור לכך מצוי בתשובות נודע ביהודה בשאלת ניתוחי מתים אשר נשאל על מעשה שאירע בלונדון באדם שחלה "בחולי האבן בכיסו" ומת, האם "מותר לחתוך בגוף המת במקום הזה כדי לראות במופת שורש המכה הזאת כדי להתלמד מזה בהנהגת הרופאים מכאן ולהבא" הנודע ביהודה סיים את תשובתו בקביעה, שההיתר לניתוחי מתים הוא רק כאשר "יש ספק סכנת נפשות לפנינו כגון חולה או נפילת גל. אבל אם אין כאן שום חולה הצריך לזה, רק שרוצים ללמוד חכמה זו אולי יזדמן חולה שיהיה צריך לזה, ודאי לא דחינן משום חשש קלה זו שום איסור תורה או אפילו איסור דרבנן" (יו"ד, תנינא, ר"י).
בהגדרת "החולה בפנינו" נחלקו הפוסקים – יש אומרים, שהכוונה שבפועל ובמציאות צריך שיהיה לפנינו חולה עם מחלה דומה לנפטר (נו"ב שם, וחת"ס סי' של"ו). החזון איש חידש על יסוד דין הגמרא בעירובין המביאה מעשה מדוד המלך שיצא למלחמה בשבת נגד אויב שבא על העיר קעילה, שהיא עיר הסמוכה לספר, ועל אף שלא באו אלא על עסקי ממון ולא על מנת להרוג, ואף שהפיקוח נפש "אינו בפנינו", כי העריך שבמצב נסיבות אלה יגרור אחריו עסקי נפשות, וממקור נוסף מהגמרא בתענית שגזר שמואל תענית בנהרדעא בגלל מגיפה שהייתה במחוזא, כי הייתה יכולה להגיע ממרחק על ידי השיירות המצויות בין המקומות (תענית כ"א ע"ב), כי במחלות שהסיכון מהם קיים כבר ב"הווה", יש להחשיבן כ"פיקוח נפש" לפנינו. ונמצאנו למדים מדבריו שגם כשאין "החולה לפנינו", אך מצוי הדבר ביותר שיחלה או שתיווצר סכנה מוחשית, שמחללים על זה את השבת (יו"ד, ר"ח סק"ז).
יש מי שכתבו, שבזמנינו שמרבים בניתוחים, ובבתי חולים ששם לומדים להיות רופאים, שכיחים חולים וחולאים רבים, נחשב המצב תמיד כאילו "החולה לפנינו" (שו"ת חבלים בנעימים ח"ד חיו"ד, ס"ד, שו"ת משפטי עוזיאל ח"א חיו"ד, כ"ח-כ"ט). יש מי שכתבו, שאין החילוק בין אם החולה נמצא לפנינו או לא, אלא בין אם המחלה מצויה או לא, ולפיכך אם המצב מצוי, הרי זה בגדר פיקוח נפש, אף על פי שאין חולה ממש בפנינו, כי יש להניח שאם המחלה נפוצה וודאי נמצא חולה כזה במקום אחר שאפשר להצילו (ראה הוויכוח במאמריהם של הרופאים י. לוי וד. מאיר בספר אסיא, א, עמ' 202 ואילך, בהבנת משמעות דבריו של החזו"א).
