הרב בנימין מונק, מנהל ביה"ס לחזנות ירושליםמזרח ומערב בטעמי המקרא
בנימין מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות"
בהמשך למאמרינו הקודם ("ויבינו במקרא… זה פיסוק טעמים") בו הבאנו את דבריהם של ספר חסידים, והגר"א מווילנא על כך שניגון הטעמים הוא ניגון שבא "היישר מסיני", עולה לעיתים השאלה המעניינת הבאה:
– אם אכן כך הוא הדבר, כיצד יתכן שניגון האשכנזים שונה כל כך מניגון עדות המזרח, ואף כל עדה ועדה בעדות אלו יש לה "נוסח" מוסיקלי שונה מאד מעדה אחרת, איך כל זה 'מסתדר' עם התזה שניגון הטעמים הובא מסיני או אפילו מתקופת בית המקדש?
אכן שאלה כבדת משקל שכבר נתנו עליה את הדעת מוסיקולוגים וחוקרי המוסיקה היהודית לדורותיה. אחת התשובות המקובלות היא שבעצם "שורש" הניגון – אין שינויים בין הנוסחים. השורש והמוטיב המוסיקלי ה'בראשיתי' הינם זהים, אלא שהשפעות הסביבה גרמו לאט לאט את השינוי בסגנון השירה וגם בשינוי המוסיקה. אך מוסיקולוגים אחרים אינם מסכימים לטענה זו מאחר ולדעתם המרחק מופלג מדי ואין לתלות אותו רק באופי הסביבה.
לעניות דעת כותב השורות, אפשר והתשובה פשוטה למדי. כפי שכבר הבאנו במאמר הקודם הנ"ל – הרי שהרמה המוסיקלית בבית המקדש היתה גבוהה ביותר. מוסיקאים בני לוי היו מלחינים את המזמורים השונים תוך הקפדה על כללים הלכתיים ומוסקיליים מפורטים! כך למשל מצאנו ברמב"ם: "… והחלילין שהיו מנגנין בהן היה אבוב שלהן של קנה. מפני שקולו ערב ולא היה מחלק (=מסיים כשהיה מגיע לסיום הנעימה – כסף משנה), אלא באבוב יחידי מפני הוא מחלק יפה (רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ג). יתכן אם כן בהחלט כי כבר בתקופת בית המקדש היו נטיות מוסיקליות שונות בעלי גוון שונה, ואפשר שגווני מזרח ומערב היו בין הלחנים שהשתמשו בהם הלווים. אמור מעתה: לא השפעת הסביבה גרמה ל"נוסח" מסוים להיות שונה מחבירו, היפוכו של דבר! המוסיקה שהביאו עימם גולים מסוימים למקומות שונים גרמה לסביבה כולה לשיר בסגנון מסויים! בעת החורבן לא היתה כל אפשרות להעביר את כל המטען האדיר הזה בשלימות לכל הגלויות, וכך נוצרה לה תרבות שירה אחת "מזרחית" ואחרת "מערבית" בגוונים מגוונים שונים.
תשס"ח
