הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
לאחר העקידה קבע אברהם את מושבו בבאר שבע – "… וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע". באותו זמן שרה התגוררה בחברון: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן … וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָה". אם כן, אברהם ושרה גרו כל אחד במקום אחר. וכך כותב המלבי"ם (כב,יט): "לפי הפשט ישב אברהם בעת ההיא בבאר שבע … ושרה ישבה בעת ההיא בחברון…". מתוך הכתובים נראה שיצחק לא חזר עם אברהם לאחר העקידה: " וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו …". יש אומרים שהלך ללמוד תורה בבית המדרש של עבר (שם, חזקוני). נראה, שניסיון העקידה פגע מאד במשפחתו של אברהם וגרם לפיזורה. בפרשת העקידה מובלטת היעדרותה של שרה. היא אינה מופיעה כשותפה בניסיון, למרות שיצחק הוא בנה היחיד. חז"ל אף מייחסים את סיבת פטירתה של שרה לעקידה:
"ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה" (רש"י, כג, ב).
אולם מנגד, פרשתנו מתארת את הצער של אברהם לאחר פטירתה בתיאור שאין דומה לו אצל האבות והאימהות האחרים. אפשר לומר, שפרשתנו מתמקדת בשיבתו של אברהם למשפחתו, בניסיון לתקן את מה שאפשר. הדבר בא לידי ביטוי גם בקבורת שרה וגם בחיפוש כלה ליצחק בנו. מדובר בצורך אישי של אברהם לפצות על המחיר ששילמה משפחתו עקב שליחותו הגדולה להפיץ את שם ה'.
שתיקת שרה סביב העקידה כיסתה על כאב גדול, שככל הנראה גרם לפטירתה. יש אומרים, שייתכן ושרה כלל לא ידעה על ניסיון העקידה (תנחומא סימן כב). אברהם מגיע מבאר-שבע לחברון לספוד לשרה, ניגש מיד למשא ומתן עם סוחר חלקלק על קניית אחוזת הקבר המשפחתית. פרשה זו חושפת יותר מכל את אהבתו העצומה של אברהם לשרה. אמנם, אהבה גדולה שרתה בין אברהם לשרה, אולם שתיקתה של שרה ואי היכולת שלה לתרגם את הרגשות והמתחים ביניהם למעשים ולמילים גרמו לנתק ביניהם. לאחר פטירתה מוסר אברהם את נפשו כדי להעניק לה קבורה מכובדת במקום שבו סיימה את חייה, ובכך לתקן את הנתק שנגרם בינו לבין שרה.
מכאן מסר גדול לכל זוג נשוי, לשתף ולמצוא את המכנה המשותף ולא לתת לפערים ליצור נתק. כמה גדול הכאב של זוג אוהב, שאינו מסוגל למצוא את המשותף על פני התהומות הרוחניים שביניהם. נכון לפתוח ולנסות לגשר על הפערים ולא להישאר בשתיקה שעלולה להרחיק את האחד מהשני.
(חיי שרה תשפ"א)
