מערכת שבתוןיוסף שטח, עו"ד, לשעבר עורך העלון למשפט עברי בלשכת עורכי הדין
המונח 'דעת תורה', שנאמר בגמרא (חולין צ/ב) בהקשר של הלכת גיד הנשה, הורחב בדורות האחרונים לכל תחומי החיים: ביטחון, כלכלה, רפואה וחיים אישיים. בקרב חרדים, במיוחד בחסידויות, ניתן לאדמו"ר או ל"גדול בתורה" מעמד על, בהתאם ל"השקפה" ו"על פי אשר יורוך".
מגמה זו זלגה לכיפות הסרוגות בציונות הדתית. דעת הרב, שאינו מומחה לצבא ולרפואה, בנושאים אלה, כבר אינה חוות דעת אלא הלכה. כך ההוראה לא להתגייס, ללמוד תורה ולא לעבוד, לא להתחסן, לא ללמוד לימודי ליבה, אין 'דינא דמלכותא' ועוד .
במבחן ההיסטוריה מיותר לציין את טעויות הרבנים בשואה (ראו "אם הבנים שמחה" של הרב טייכטל הי"ד) , טעות התמיכה במרד בר כוכבא ועוד. רבים רואים ברב הבקיא בהלכה 'מורה על' ולא אדם שהוא גם עם חולשות אנוש. יש רבנים השמחים על צעירים המרקדים בפניהם ושרים את 'ימים על ימי מלך'. בדורות קודמים רוב רובם של הרבנים נהגו בענווה, בזהירות, וחרף זאת זכו לכבוד רב, להערכה ולהערצה.
היחס לרב הוא רק אחד משינויים בולטים בזרם הציוני דתי של היום, לעומת מה שהיה בו לפני עשורים, כשאני וכמותי עוד היינו צעירים. מה גרם לשינוים האלה?
נציין בתמצית מספר גורמים:
- החינוך: חינוך הצעירים בהרבה מאוד מהישיבות התיכוניות הציוניות, הופקד בזמנו בידי רבנים חרדים. בטח עד לפני כמה עשורים בודדים, כשבוגרי ישיבות הסדר (מעטים מדי) בחרו באתגר חינוכי זה ורואים בו שליחות של ממש. רמ"ים חרדים איישו במתק שפתיים את הישיבות התיכוניות, את ישיבות ההסדר, ובדור האחרון גם את בתי הספר הממלכתי דתי. חלקם פעלו להבליט את השוני בין התפיסות הרעיוניות. אין פלא שתלמידים רבים כיום בחינוך הדתי לאומי על נגזרותיו השונות חובשים כיפות גדולות, ציציות ארוכות בחוץ (גם בקרב הספרדים), ולרבים מאיתנו נכדים עם פאותמסתלסלות, וזה כבר נתפס כרגיל ומקובל.
- הכיפה הסרוגה הידועה, שכשהיינו צעירים נטתה בחן מעט הצידה. את מקומה תופסת כיום בלא מעט ישיבות תיכוניות כיפה גדולה, פעמים הרבה 'ברסלבית'.
- כיום כבר מדברים על הפרדה מגדרית כללית – תופעה שלא הייתה קיימת לפני דורות. את רבים מבתי הספר התיכוניים הדתיים המעורבים, החליפו אולפנות וישיבות.
- תלמידי החינוך הדתי כמעט שאינם לומדים היסטוריה כללית, ובקושי נחשפים לעומק מונחים כדמוקרטיה, פשיזם וליברליות (שאינם סותרים את היהדות).
- ריבוי תפקידי רבנים: אם בעבר היה רב ראשי בעיר שענה לשאלות, כיום יש רב כמעט בכל בית כנסת, בית ספר ומוסד דתי. זה קורה דווקא בעידן של בוגרי ישיבות, פריחה של ספרות תורנית מתחדשת ועדכנית, מחשבים ו-AI – קל לדעת תשובה לכל שאלה. פוליטיקאים חרדים דאגו לתגמול מכובד למכהנים במשרת רב, בין אם צריך במקום ההוא רב ובין אם לא, מה שמביא לאינפלציה במינוי רבנים (בד"כ מהמחנה ה'נכון').
ו. תקשורת חינמית: זה כ-20 שנה מחלקים עלוני שבת בבתי הכנסת. מלבד "שבתון" שהוא במרכז, רוב העלונים הם ימנים קיצוניים. כשקוראים כל שבת עלון כ'בשבע' או 'עולם קטן' וצופים בערוץ 14 – החשיבה נעשית אחרת. אין דיון עניני של הקשבה וחשיבה, אלא דיון זהותי, חד-צדדי וממדי.
ז. מעורבות פוליטית גבוהה ואקטיבית של המפלגות הדתיות במינויים למקורבים ובחלוקת כספים. ללא המעורבות הפוליטית לא ניתן להבין כיצד הספרדים התרחקו ממסורת אבותם ואימצו את אורח החיים החרדי האשכנזי.
יש גורמים נוספים כמגורים בשכונות נפרדות ולא מעורבות, דיור קהילתי איכותי ומוזל בהתנחלויות ועוד.
המגמות הנ"ל שינו את היהדות המסורתית של הכיפות הסרוגות. להבנתי, הם גם הרחיקו חילונים רבים מהיהדות. רבים (עפ"י התקשורת) שוקלים ירידה מהארץ אם תוצאות הבחירות לכנסת לא יתאימו לתפיסתם הפוליטית.
דברים לא קלים, אך יש לומר את האמת, שהיא ערך עליון בתורה ("חותמו של הקב"ה אמת").
