שפרבר ספירשלוש שנים של מלחמה הותירו את הציבור הישראלי בשחיקה עמוקה ובדריכות מתמדת, ולתוך המצב הרגיש הזה נכנסת מערכת הבחירות הקרובה – כשהבינה המלאכותית כבר אינה כלי עתידני אלא שחקן פעיל בשטח. רק לפני כשבוע הורה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' להסיר סרטון AI שהציג מפגש בדוי בין יו"ר מפלגת "ישר" גדי איזנקוט לאבו מאזן, בקובעו שכיתוב הבהרה בפייסבוק אינו מספיק כדי למנוע הטעיית הבוחר. דיפ-פייק, שיבוט קול, רשתות חשבונות מתואמים ומסרים המותאמים אישית לכל בוחר הם כבר מציאות תפעולית של קמפיינים פוליטיים בעולם ובישראל. שבעה מומחים בתחומי טכנולוגיה, משפט, פסיכולוגיה, טיפול רגשי, ניהול קמפיינים, קרימינולוגיה ותקשורת פוליטית – עונים כאן על שאלה אחת: האם הבינה המלאכותית משנה את טבע האדם, או רק מנצלת אותו טוב יותר מתמיד?
ספיר שפרבר
ד"ר אבי יוסיפוף הוא דיקן הפקולטה למערכות מידע ומדעי המחשב במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ושותף מייסד בחברת הבינה המלאכותית לספורט kinibot.com. לטענתו, השינוי הדרמטי ביותר הוא המעבר מייצור פייק ניוז ידני לייצור המוני, אוטומטי ומותאם לכל קבוצת אוכלוסייה. "כלי AI כבר משבטים קול של פוליטיקאי ברמת אמינות חסרת תקדים, וכלים כמו אלה שמאחורי ChatGPT יודעים גם לכתוב טקסטים משכנעים בכמויות אדירות ולהתאים אותם אישית לכל קבוצה באוכלוסייה – מיקרו-טרגטינג", הוא מסביר.
"זה פשוט להחריד", הוא מוסיף, "מה שדרש פעם מחשבי-על ואולפנים, נמצא היום בכף היד של כל אחד, בתוך דקות ובטלפון נייד בלבד. היתרון נוטה תמיד לתוקף – קל וזול לייצר שקר, יקר וקשה להפריך אותו".
הזיהוי, לדבריו, תמיד יפגר: מערכת שמזהה זיוף מסוים עושה עבודה טובה, עד שיוצאת גרסה חדשה או שהתמונה נדחסת בשליחה בווטסאפ – ואז יכולת הזיהוי צונחת. גם סימני מים דיגיטליים (חותמת שקופה של טקסט או לוגו שמוסיפים לתמונות, סרטונים או מסמכים כדי לשמור על זכויות יוצרים) הם שכבת הגנה אחת בלבד, לא תעודת ביטוח: "בדומה לפורצים שעוקפים מנעולים, גם כאן האקרים מוצאים דרך למחוק את הסימנים". בקרוב, הוא צופה, מערכות AI יבינו לעומק פיזיקה, אור ותנועה אנושית, וכך ייעלמו האנומליות הקטנות שעליהן מסתמך היום הזיהוי.
חסימה אוטומטית של תוכן חשוד, לדעתו של ד"ר יוסיפוף, היא אתגר כמעט בלתי אפשרי ומסוכן: מערכת כזו עלולה למחוק תוכן לגיטימי, ובעיתוי בחירות רגיש, חסימה שגויה עלולה להיתפס כצנזורה.
הפתרון לדבריו: מערכת משולבת שבה המחשב מסמן, והאדם מחליט. הוא ממליץ לוועדת הבחירות על שלושה צעדים דחופים – חתימה קריפטוגרפית לכל הודעה רשמית, חמ"ל ניטור מבוסס AI שמאתר שמועות בטרם יהפכו לוויראליות, וצוות תגובה מהירה שמפיץ את האמת ברגע שמזוהה זיוף. "מה שמדאיג אותי יותר מכל אינו שקר בודד, אלא שחיקת האמון הכללי – החשש שהציבור יתרגל לכך שהכל יכול להיות מזויף, ויפסיק להאמין גם לאמת", הוא מתריע.
מי אחראי כשהמכונה משקרת?
ד"ר בר פרגון-מזרחי, סגנית ראש בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס, פותחת בהבהרה שבישראל אין "שטח הפקר" משפטי בנוגע לבינה מלאכותית, אך גם אין אסדרה חקיקתית רוחבית ומחייבת.
"שימושי AI כפופים כבר לדינים כלליים – הגנת הפרטיות, הגנת הצרכן, חוזים ונזיקין – אך אלה אינם יוצרים מסגרת אחידה שמגדירה את חובות המפתחים, המטמיעים והמשתמשים", היא מסבירה. "השפעת ה-AI אינה תמיד גלויה: המערכת אינה חייבת לקבל החלטה במקום האדם כדי להשפיע עליו, די בכך שהיא קובעת איזה מידע יוצג לו ובאיזה סדר".
היא מצביעה גם על סיכון אפליה – מודלים המבוססים על נתונים מוטים עלולים להעמיק פערים קיימים, ולעיתים קשה לנפגע אפילו לדעת שהופלה: כשהחלטה מבוססת על שלל משתנים ומערכת שאינה שקופה למשתמש, קשה להצביע על שיקול בודד שבו התרחשה האפליה, ולכן יש מקום לבחון גם היפוך בנטל ההוכחה. "לא מספיק לשאול אם מערכת AI קיבלה החלטה במקום האדם, צריך לשאול גם כיצד היא עיצבה את תהליך קבלת ההחלטה", היא מדגישה.
בשאלת האחריות היא דוחה את הטענה ש"האלגוריתם החליט" כפטור, ושואבת השראה מ"תורת האורגנים" בדיני התאגידים: "כשם שחברה אינה יכולה להתנער מאחריות בטענה שגורם פנימי אחר פעל, כך גם ריבוי השחקנים ב-AI – מפתחים, ספקים, מטמיעים – אסור שיהפוך למנגנון שמעלים אחריות. האתגר האמיתי אינו להחליט מי אחראי, אלא למנוע מצב שבו אף אחד אינו אחראי".
חובת גילוי כאשר AI משפיע על תוכן או החלטות חשובה בעיניה של ד"ר פרגון-מזרחי, אך גילוי פורמלי אינו מספיק: חברה יכולה למסור מידע רב ולעמוד לכאורה בחובת השקיפות, ועדיין להשאיר את המשתמש בלי יכולת ממשית להבין מה נעשה בו וכיצד הוא מושפע. בהחלטות משמעותיות – תעסוקה, אשראי, ביטוח, שירותים ציבוריים – לא די לומר שנעשה שימוש ב-AI; צריך מידע שמסביר את הבסיס להחלטה, ואפשרות לבדיקה אנושית וערעור.
הפתרון שהיא מציעה הוא רגולציה מבוססת סיכון בהשראת המודל האירופי: "לא כל שימוש ב-AI מצדיק את אותה רמת פיקוח, אלא שהחובות פרופורציוניות למידת ההשפעה על זכויות המשתמש. בראייה רחבה, בינה מלאכותית רק ממחישה בעיה כללית באסדרה הדיגיטלית בישראל – החוק מפוצל בין תחומים – ולכן אני קוראת למסגרת רוחבית ואחודה שתגן על זכויות משתמשים גם כשהטכנולוגיה משתנה. אני לא רואה בחדשנות ובהגנה על זכויות מטרות סותרות. רגולציה טובה יכולה ליצור ודאות ולחזק את אמון הציבור", היא מסכמת.
הפחד, הקיטוב וחדר הקמפיין
ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני ומחבר "סופה של מדינת ישראל?!", פותח בהכחשה – הבינה המלאכותית אינה משנה את הפסיכולוגיה האנושית. "האדם עדיין משתכנע מאותם דברים שהשתכנע מהם לפני אלפי שנים: פחד, תקווה, שייכות, כבוד, זהות ואמון".
לדעתו, מה שהשתנה הוא היכולת לזהות במהירות מה מניע כל אדם ולהתאים לו מסר אישי. "בעבר מנהיג נשא נאום אחד למיליון אנשים. היום אפשר ליצור מיליון נאומים שונים למיליון בוחרים שונים. הסכנה אינה שה-AI הופך אותנו לפחות אינטליגנטיים, אלא שהוא חוסך מאיתנו את המאמץ לחשוב: כשמישהו כבר ניסח את הטיעון ובנה עולם שלם שמתאים לדעותינו, קשה שלא לקבל אותו כפי שהוא. כשכל אדם מקבל עולם מידע אחר, המותאם למה שכבר משכנע אותו, הוא מפסיק לפגוש התנגדות אמיתית – ולאורך זמן מתקשה להבין כיצד אחרים חושבים אחרת". זהו, לדבריו, אחד המנגנונים העוצמתיים ביותר להעמקת קיטוב חברתי.
ד"ר גרוזברד מצביע גם על טשטוש הגבול בין מציאות לפרשנות: גם קודם לא חיינו בתוך "המציאות" עצמה אלא בתוך הפרשנות שלנו לה, אבל כעת אפשר לייצר תמונות, סרטונים והקלטות שנראים אמינים לחלוטין – ולכן בעתיד השאלה כבר לא תהיה "האם זה קרה?", אלא "איך אני בכלל יכול לדעת אם זה קרה?"
"הגבול בין הבנה פסיכולוגית למניפולציה הוא שאלת המטרה: לעזור לאדם להבין את המציאות טוב יותר, או לעקוף את שיקול דעתו. עצתי לציבור: כשמסר מרגיש כאילו נכתב במיוחד בשבילכם – דווקא אז כדאי לעצור ולשאול מי כתב אותו ולמה", הוא ממליץ.
ד"ר גרוזברד מוסיף רעיון שלא נשאל במפורש, אך לדבריו חשוב מכל: הבינה המלאכותית אינה רק משכנעת אותנו, היא לומדת אותנו – בכל אינטראקציה מבינה טוב יותר מה מפחיד, מרגיע ומשנה את עמדתנו. כך עשויה להיווצר, לראשונה בהיסטוריה, מערכת שלא רק מפיצה תעמולה אלא גם משפרת אותה תוך למידה מתמשכת של הפסיכולוגיה של כל אדם – שינוי איכותי, לא רק כמותי.
בינה מלאכותית אינה חומלת
אוהד יוסף הוא מטפל רגשי מירושלים, מאסטר NLP ולשעבר איש חינוך, מתמחה בליווי אנשים ומתבגרים בתהליכי עומק לשינוי וליצירת בהירות ושקט בתוך רעשי החיים. הוא מזכיר ששלוש שנים של מלחמה השאירו את הציבור בדריכות ובשחיקה עמוקה, ובחירות פוגשות אותנו במצב רגיש. פחד, אכזבה וכעס יושבים על חרדות קיומיות ביטחוניות, כלכליות וחברתיות.
"כשהמוח מזהה איום, נכנסים לפעולה מנגנוני הישרדות – הימנעות, מגננה או תוקפנות – ושדה הראייה הנפשי מצטמצם", הוא מסביר. "בינה מלאכותית אינה מפעילה שיקול דעת או חמלה, היא רק משקפת מידע; וכשהיא מתאימה מסרים פוליטיים אישית, כל אדם שומע בדיוק את מה שמחזק את עמדותיו במקום לפגוש מורכבות – וכך מעצימה קיטוב רגשי".
הוא מוסיף: "ככל שההקצנה בחוץ גוברת, כך המתח מחלחל אל תוך הבתים – בעיקר במשפחות מגוונות מבחינה רעיונית, שבהן הוויכוח סביב שולחן המשפחה נחווה כפגיעה רגשית ולא רק כדיון בדעות".
המוח האנושי, בפרט אצל אנשים עם עיבוד חזותי חזק, מתקשה להבחין בין דמיון למציאות, מציין יוסף; בטיפול משתמשים בכוח הדמיון לטובה, למשל בטכניקות NLP להפחתת חרדות – אבל קמפיין AI שמנוצל לרעה עושה בדיוק את ההפך, משתיל מציאות מדומה בתת-המודע ומניע תגובה אוטומטית ורגשית.
"תחת השפעה חברתית ותקשורתית אינטנסיבית קשה לזהות אם ההחלטות שלנו נובעות מכעס, פחד ומניפולציה רגשית, או מהאמונות והערכים האמיתיים שלנו – שהרי כבני אדם אנו מושפעים מאוד מהסביבה ומדעות של אחרים", הוא אומר. עצתו לציבור: "ליצור לעצמנו 'אי של שקט' – פסקי זמן יזומים מהרעש, מינון מבוקר של תוכן, ובחירה מתוך ראייה רחבה ואחראית לטווח הארוך".
שיחות עם אווטארים
אלעד פרג'ון, מנכ"ל ובעלים שותף בקבוצת לג'נדרי ומומחה לקמפיינים פוליטיים, מספק הצצה לשטח. השינוי המרכזי, לדבריו, אינו בתהליכים הטכניים אלא בתוכן – מפלגות אוהבות במיוחד AI לתקיפת יריבים, "וכולנו רואים את התוצאות". בפועל הוא משתמש בכלי AI בעיקר לריכוז תובנות ופרופילים מדויקים – למשל זיהוי שהקהל המוביל בקמפיין הוא גברים בני 25-34 מגוש דן, שמגיעים דרך פיד הפייסבוק בצהריים.
"ה-AI 'עושה סדר', חושף קורלציות שהיו מתפספסות – אך יש גם סיכון: חברות כמו מטא, מטמיעות AI בקצב מהיר מדי, בלי שהוא בהכרח משרת את התוכן", אומר אלעד ומוסיף. "מהחקיקה החדשה אני מסתייג: זהו מהלך חשוב אבל too little too late – קצת מאוחר מדי. ה-AI כבר ברמה שציבורים שלמים אינם מבחינים שהתוכן מלאכותי, ובתוכן רגיש – חינוכי, פוליטי, חדשותי, כזה שמוצג לילדים או נחזה כתיעוד אמיתי של אירוע".
לכן, לדעתו, יש להטיל הגבלות ורגולציה נוספות, שכן ההשלכות של טעות שם חמורות במיוחד. "עד לפני שנתיים אפשר היה לזהות זיופים בסימנים בולטים – סגנון מצויר, שבע אצבעות, פרופורציות מוזרות – אך זה קשה יותר מיום ליום. השימוש ב-AI מבורך כשמשפר למידה, ופסול כשמלכלך, משפיל או משקר – בדיוק כמו כל טכנולוגיה שהייתה קיימת לפני".
בפוליטיקה, הוא מדגיש, בוחרים מי שייצג אותנו, ולכן אותנטיות מחייבת שיח ישיר עם המועמדים ולא עם אווטארים. לציבור הוא ממליץ לשים לב ל"מבטים חלולים", חוסר סנכרון בדיבור, פרצופים גנריים וסרטונים שמרגישים "חסרי נשמה".
איום מבחוץ ואחריות מדורגת
ד"ר חגית תורג'מן, קרימינולוגית וראש החוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, מוסיפה זווית חדשה: AI לא רק מוזיל ומזרז ייצור תוכן, אלא גם מפעיל מאות חשבונות שנראים אנושיים ויוצרים תיבת תהודה: תחושה מדומה ש"כולם חושבים כך", גם כשמאחוריה גורם בודד.
"אנשים נוטים אז להיסחף אחרי הרוב, לשתף בלי לבדוק ואף להקצין תגובות כדי להתאים לקבוצה. מחקר בן יותר מ-11 אלף משתתפים מצא שחשיבה ביקורתית משפרת הבחנה בין אמת לשקר – אך מידע שתואם אמונות קיימות מתקבל כנכון גם בלי בדיקה, ותוכן מעורר פחד או כעס משותף מהר יותר", היא מציינת.
שני סוגי מניפולציה מסוכנים במיוחד, לדבריה: התחזות בקול או בווידאו למועמד סמוך ליום הבחירות, כשגם זיוף שמופרך במהירות מספיק לגרום נזק בהיעדר זמן לתקן רושם; ודיווחי כזב שקטים יותר על שעות הצבעה ומיקומי קלפיות, שנועדו להרתיע מהצבעה ולערער אמון בהליך.
היא מזהירה גם מקמפיינים של מדינות וגורמים עוינים באזור, שמתחזים לאזרחים ישראלים ומייצרים מסרים בעברית שנראים אותנטיים למראה כדי להעמיק שסעים פנימיים ולהפוך את האזרחים הישראליים, "מבלי לשים לב, לחלק ממנגנון ההפצה".
"התיקון לחוק הבחירות מיולי 2026 מתמקד בתוצר הגלוי – סרטון, תמונה, הקלטה – אך אינו מסדיר מיקרו-טרגוט, צ'אטבוטים או רשתות חשבונות מזויפים, וסובל מקשיי אכיפה כשהתוכן מופץ מחשבונות אנונימיים, בקבוצות סגורות או מגורמים מחוץ לישראל – בעוד הזיהוי, הבדיקה והתגובה המשפטית איטיים בהרבה. גם דוח מבקר המדינה על התערבות זרה במערכות בחירות הצביע על ליקויים דומים בהיערכות, בניטור ובתיאום בין הגופים", היא אומרת.
באשר לאחריות, ד"ר תורג'מן דוחה חלוקה שוויונית ומציעה מודל "אחריות מדורגת": "המדינה קובעת כללים ואוכפת, הפלטפורמות שולטות בתשתית ובנתוני הזיהוי, המפלגות אחראיות לתוכן שהן יוצרות או מממנות – וגם לציבור יש אחריות אזרחית כחוליה בשרשרת ההפצה. רוב האנשים יודעים באופן כללי שהונאות קיימות, אך רבים עדיין נופלים בהן. כשהמסר נראה אמין הבעיה היא – הפער בין מודעות כללית להתנהגות בפועל", היא מבהירה.
מדריך מעשי לבוחר
ד"ר חן סבג-בן פורת, מומחית לתקשורת פוליטית מאוניברסיטת אריאל, וד"ר תורג'מן מציעות, כל אחת מזווית משלה, כללים דומים להפליא: לעצור לפני שמשתפים, דווקא כשתוכן מעורר תגובה מהירה של זעם, פחד או דחיפות; לבדוק לא רק מה נאמר אלא מי פרסם, לחפש את המקור הראשוני, לוודא חשבון רשמי, ולראות אם המידע מופיע גם בתקשורת אמינה ובלתי תלויה, שכן צילום מסך או הודעת ווטסאפ אינם מקור; ולבדוק הקשר – תאריך, מיקום, פרטים ברקע – כי תמונה אמיתית יכולה ללוות סיפור שקרי.
ד"ר תורג'מן מוסיפה לבחון גם את החשבון המפיץ עצמו – חשבון חדש, חד-נושאי או מנוסח זהה לעשרות אחרים מעיד על פעילות מתואמת – ולפנות במידע שנוגע ישירות להצבעה אך ורק לערוץ הרשמי של ועדת הבחירות.
ד"ר סבג-בן פורת מוסיפה עדכון רגולטורי: "התיקון מיולי 2026 מחייב גילוי בולט כשתעמולה כוללת תוכן שנוצר או שונה מהותית דיגיטלית, אך אינו מכסה רשתות בוטים או מיקרו-טרגוט סמוי; מחקריי מראים שסימון בולט – המסביר מדוע התוכן עלול להטעות, לא רק כיצד נוצר – מפחית אמונה ונכונות לשתף, כפי שגם קבע השופט סולברג בפרשת סרטון האיזנקוט-אבו מאזן". על התאמה אישית של מסרים היא מבהירה: "ההתאמה עצמה אינה פסולה – גם מועמד שמדבר על חינוך מול מורים ועל חקלאות מול חקלאים מתאים מסר לקהלו. הבעיה מתחילה כשההתאמה סמויה ומבוססת מידע רגיש, עד שאין עוד מרחב ציבורי משותף להשוואת מסרים".
שלושה קולות – ד"ר סבג-בן פורת, ד"ר תורג'מן וד"ר גרוזברד – מגיעים כל אחד מכיוונו לאותה מסקנה: הסיכון העמוק ביותר אינו האמונה בשקר בודד, אלא מה שד"ר סבג-בן פורת מכנה "דיבידנד השקרן" – הידיעה שאפשר לזייף הכל מאפשרת לבעלי כוח לטעון שגם תיעוד אמיתי הוא זיוף. ד"ר תורג'מן מתארת את אותה תופעה מהכיוון ההפוך: "גם מידע אמיתי עלול להידחות בטענה שהוא נוצר באמצעות בינה מלאכותית… לא רק השקר מתחזק, גם האמון באמת נחלש".
שתיהן מזהירות מחשדנות גורפת, שמשרתת דווקא את המניפולטורים, ומציעות במקומה חשדנות ממוקדת. ד"ר תורג'מן ממליצה גם על מסרי הפרכה מוקדמים – הסברה לפני החשיפה למידע כוזב – ועל שדרוג ועדת הבחירות ממודל שמגיב אחרי ההפצה למודל של מניעה, באמצעות חמ"ל מידע רב-תחומי עם נציגי סייבר, משפטנים, חוקרי תקשורת וקרימינולוגים.
***
בהתאם להמלצות המומחים, אם לקראת יום הבוחר נתבונן בתכני תעמולה בעין בוחנת, נברר את מקורם ואמיתותם, ננקוט משנה זהירות, וניקח אחריות בכל מה שנוגע לשיתוף התכנים האלה – אולי נצליח להגיע לקלפי חכמים יותר.
