שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הארץ הזו היא מסוכנת. זהו אחד המסרים המרכזיים של משה רבנו בנאומו בספר דברים. הוא חוזר על כך פעמים רבות.
בדבריו מופיעות שתי סכנות מרכזיות. האחת היא הסכנה הביטחונית, שמשה רבנו מזהיר מפניה. דוגמאות לדבר בפרשתנו: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם", וכן בדברים הדומים מאוד לדברי המרגלים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם. עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק".
מול הסכנה הזו מבטיח ריבונו של עולם כי הוא יסייע בעדנו לגבור עליה. משה רבנו מדגיש כי למדנו את זה מן העבר: "הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ, כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם".
סוג שני של סכנות הוא הסכנות הרוחניות. הן נובעות מהשינוי הגדול שמתחולל במעבר מן המדבר לארץ ישראל. הארץ מצד עצמה היא ארץ מצוינת, אולם היא גם משכיחה את מקומו של הקב"ה בה. כל עוד אנו הולכים במדבר – אנו תלויים בו, במן ובשלו, "…וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם"; משעה שנכנסים לארץ אנחנו עלולים לתלות את ההישגים בכוחנו ובעצמאותנו, ועל כן מזהיר משה רבנו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים…".
לא זו בלבד, אלא שהתרבות הכנענית המפתה, והתחושה של עמידת עם שברח ממצרים והגיע חסר כל מול העוצמות הגדולות המפותחות של תושבי הארץ – הם גורם מרכזי מאוד בהיסחפות אחר אלילי תרבות זו, ונטישת מסורת אבות.
shai-pal
בהמשך ספר דברים, יגלה ריבונו של עולם שכך אכן יקרה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ". אנו מחויבים להתמודד עם סכנות אלה, לא להיכנע להן, והתורה אף מלמדת שניענש אם לא נעשה כן.
אולם, חשוב מאוד להדגיש יסוד בסיסי: הסכנות אינן מכתיבות את סדר היום. התורה אינה קובעת כי כיוון שהארץ הזו היא מסוכנת – ביטחונית ורוחנית – מוטב שלא להיכנס אליה ולהישאר במדבר. משה רבנו אינו טוען כלפי ריבונו של עולם שמוטב שנישאר במקום המוגן והבטוח שבו הסכנות הרוחניות קטנות יותר (אם כי גם במדבר הן קיימות, אלא שהן אחרות). להפך, המרגלים שביקשו למנוע את הכניסה לארץ הביאו בדבריהם חורבן גדול לאומה כולה, והדבר גרם לנדודים של 40 שנים במדבר.
שכן, דרכה של תורה היא שאין הסכנות מכתיבות את סדר היום. אסור להתעלם מהן, ואסור להשלות את עצמנו שלא צריך להתמודד עימהן. אבל התורה אינה פותחת בהן. נאומו של משה רבנו בתורה מלמד כי אנחנו מחויבים לעשות את הדבר הנכון בעיני ה', ולהתמודד עם הסכנות, ולא להכריע כי אנו חרדים שלא ניפול, ובשל כך אנו נישאר במדבר ולא ניכנס לארץ.
הדבר נכון ביחס לתורה כולה: התורה לא אסרה מסחר, על אף הסכנות האתיות והמוסריות לעבור על מצוות רבות בתחומים אלה; התורה לא אסרה מפגש ודיבור עם חברים, על אף שחכמינו לימדו אותנו כי לצערנו כולנו נכשלים באבק לשון הרע. דרכה של תורה הוא לצוות אותנו שלא נפיל את עצמנו למקומות אסורים, אבל לעולם יש לעשות את הדבר הנכון מצד עצמו.
