מערכת שבתוןהרב עמנואל גדג', מנהל כשרות צהר פיקוח מזון
ביטול רפורמת הכשרות הוצג על ידי ח״כ אוהד טל (בגיליון 'שבתון' האחרון) כמהלך מקצועי שנועד להשיב סדר ופיקוח. כמי שנכח ברוב דיוני הוועדה בכנסת שדנה בנושא, קשה היה לי להשתחרר מהתחושה שההכרעות התקבלו מראש.
המשרד לשירותי דת, המנוהל בידי נציגי ש״ס, הוביל את המהלך. כמעט שלא התקיים דיון מהותי בכשלי השוק, באיכות השירות או בחלופות שהוצעו. במקום לבחון כיצד מתקנים את הליקויים במערך הכשרות, הדיונים התמקדו במידה רבה בשימור המבנה הקיים והאינטרסים התלויים בו. בפועל, הוועדה שימשה לא אחת תחנת מעבר בדרך למימוש התחייבויות קואליציוניות, גם במחיר ויתור על תחרות, יעילות ושיפור השירות – עקרונות שהציונות הדתית הייתה אמורה להיות שותפה טבעית לקידומם.
חשוב לומר: רוב האנשים ברבנות, במשרד לשירותי דת ובמועצות הדתיות הם אנשים טובים, מסורים ויראי שמיים. הבעיה היא המנגנון – מנגנון מעוות, המעוות גם את עבודתם של האנשים הטובים שבתוכו.
דוגמה: כאשר ביקשו להוכיח שפתיחת מונופול יוצרת "כשלי שוק", שלפו תקלה בכשרות צהר משנת 2021 – אירוע ישן שטופל. לעומת זאת, התקלות החמורות שהוצגו, ובהן נבלות, טרפות וכשלי פיקוח, התגלו דווקא בעסקים בעלי כשרות רבנות. המסקנה המתבקשת הייתה לחזק את הבקרה; המסקנה שנבחרה הייתה להחזיר את הבלעדיות.
כך גם ביחס לרבנויות שנותנות כשרות מחוץ לתחומן. נציג בכיר של הרבנות הראשית הודה באוזניי שהדוגמאות השליליות אינן נוגעות לרבנויות שפעלו באופן מקצועי, ובהן רבנות שוהם, אלא לרבנויות אחרות שהרבנות הראשית עצמה מתקשה לשלוט בהן. כאשר נציג רבנות שוהם ביקש להבהיר זאת, דבריו נקטעו. גם אני לא הורשיתי להשלים את דבריי.
יתרה מזו, גם הטענה שרב עיר אינו אמור להעניק כשרות מחוץ לתחומו אינה מתיישבת עם המציאות. במשך שנים רבות מעניקות רבנויות מקומיות שירותי כשרות גם מחוץ לגבולות השיפוט שלהן, בידיעת הרבנות הראשית. כך, למשל, רבנות נשר מעניקה כשרות לעסקים בחיפה, ורבנות אור יהודה מעניקה כשרות ברחובות. פעילות זו מתקיימת זה שנים, ולא שמענו בוועדה טענה עניינית נגד איכות הפיקוח או רמת הכשרות בהם. לפיכך, השאלה איננה עצם הפעילות מחוץ לתחום, אלא כיצד מפקחים עליה.
הצענו חלופה מעשית: לחלק את הארץ לאזורי כשרות של 50–100 ק״מ, לשמור על אחריות וזמינות מקומית, ובמקביל לאפשר תחרות בין רבנויות סמוכות ובין גופים פרטיים מוסמכים תחת רגולציה אחידה.
מנכ״ל המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן, שאל כמה משגיחים מעסיקה כשרות צהר. השבנו, כמצופה ממי שמפעיל מערכת מידע בשנת 2026. תופתעו: למשרד הדתות אין תמונה מלאה של מספר המשגיחים ושל מספר תעודות הכשרות בישראל. דמיינו משרד חינוך שאינו יודע כמה מורים מועסקים, או משרד בריאות שאינו יודע כמה רופאים פועלים במדינה. לא לחינם קבע מבקר המדינה כי המשרד "אינו ערוך למלא את תפקידו בתחום ניהול מערך הכשרות במדינת ישראל".
למעשה, החוק מחזק עוד יותר את כוחן של המועצות הדתיות בקביעת זהות המשגיחים ובהפעלת מערך הכשרות. זאת אף שרבות מהן נשלטות בפועל באמצעות מינויים פוליטיים, כפי שפורסם גם לאחרונה גם ע"י מבקר המדינה שהצביע על ליקויים באופן ניהולן.
ח״כ אוהד טל ביקש להציג את ועדת הערר שנוספה לחוק כמענה למקרים שבהם בעל עסק נפגע מהתנהלות הרבנות המקומית. בעל דוכן פלאפל ברמלה, שנתקל בעימות עם רב העיר או עם המועצה הדתית, לא יוכל לפנות לספק כשרות חלופי; הוא ייאלץ לפנות לוועדת ערר ממשלתית, שמבנהּ, תקציבה, זמינותה וסמכויותיה המעשיות לוטים בערפל. במקום לאפשר לבעל העסק בחירה תחת רגולציה ברורה, יוצרים עבורו מסלול בירוקרטי נוסף שנועד לנהל את הכשלים שיוצר המונופול, במקום למנוע אותם מלכתחילה. זה אינו תחליף לתחרות.
דברי הרב הראשי, הרב קלמן בר שליט״א, על כבוד הרבנות, מקובלים עלינו כמובן. אלא שכבוד הרבנות אינו מחייב הכפפת המשגיחים למועצות בעלות זיקות פוליטיות, ואינו שולל הסתמכות על גופים פרטיים. למעשה, כולנו מסתמכים עליהם כבר היום בתחום היבוא. הרבנות הראשית העניקה, למשל, אישור לבד״ץ בית יוסף, אך לא לכשרות צהר; עד היום לא קיבלנו הסבר ענייני ומספק לפסילתנו מאישור יבוא.
המודל שאנו מציעים כבר מוכיח את עצמו: בחלק מהמקומות כשרות צהר פועלת תחת נוהלי הרבנות הראשית והרבנות הצבאית, וזוכה לשבחים על עבודה מסורה ומקצועית. רבנות חזקה כרגולטור, תחרות בין גופים הלכתיים מוסמכים, שקיפות ואחריות – כך מחזקים את הכשרות.
כשרות אינה מתחזקת כאשר מצמצמים תחרות ומרחיבים מונופולים. היא מתחזקת כאשר הציבור יודע שכל גוף – ציבורי או פרטי – נמדד באותם כללים, נתון לאותו פיקוח ונושא באותה אחריות.
רק כך יהיה לכשרות ריח טוב, וגם שם שמיים יתקדש על ידינו.
