מרמורשטיין מוטי (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)אינני יכול להעלות על דעתי שבגיליון שבת זו, החלה בערב יום ג' באלול, ארשה לעצמי שלא להקדיש את הטור לרב קוק שנפטר ביום זה. הצהרת בלפור שניתנה ב-2.11.1917 היא אחת מנקודות הציון המרכזיות בתולדותיה של הציונות, בסמנה את התקבלותו של הרעיון הציוני על ידי מדינות המערב, שקשה לראות את הרעיון הציוני קורם עור וגידים בלעדיה. קשה להאמין, אבל הצהרת בלפור הייתה נתונה בסכנה, ודווקא מצדם של היהודים, ומי שעמד בפרץ היה הרב קוק ששהה באותם ימים בלונדון.
בקיץ 1914 יצא הרב קוק להשתתף בכנס עולמי של אגודת ישראל בברלין. כשהגיע הרב קוק לאירופה כבר החלה זו להתגלגל לעבר מלחמת העולם הראשונה וכל מהלך החיים בה השתבש. לכנס אגודת ישראל כבר לא הגיע, לארץ ישראל לא יכול היה להגיע, ורק לשווייץ הצליח לחלץ את עצמו, שם שהה כשנה וחצי, ללא נשיאה בתפקיד רשמי כלשהו, מה שאפשר לו להעמיק בהגותו הנפרשת על פני הפשט הדרש הרמז והסוד, שמצאה לה ביטוי בשמונה מחברות רבות היקף שהודפסו מאוחר יותר בשם "שמונה קבצים".
בחורף תשע"ו נענה הרב קוק להזמנה לכהן כרבה של קהילת מחזיקי הדת בלונדון. הוא היה עתה מרוחק ממוקד המפעל הציוני בארץ ישראל, ששם לכאורה הלכה ונכתבה ההיסטוריה של עם ישראל בעת החדשה, ואולם יד ההשגחה העליונה הציבה אותו בדיוק במקום ששם דווקא התחולל האירוע החשוב ביותר באותו מועד, מתן הצהרת בלפור. המנהיגות היהודית הרשמית באנגליה לא קידמה את רעיון הקמת הבית היהודי בארץ ישראל בפרחים, ואף הביעה את התנגדותה לו בגילוי דעת שהתפרסם בטיימס הלונדוני, שעיקרו:
"הוועד המשותף מוחה נגד התיאוריה הציונית הרחבה יותר, שמתייחסת לכל הקהילות היהודיות בעולם כחלק מלאומיות חסרת-מולדת אחת, שאינה מסוגלת להזדהות חברתית ופוליטית מלאה עם הלאומים שבקרבם הן שוכנות… יהודים בעלי-זכויות בארץ זו רואים עצמם בעיקר כקהילה דתית… אין להם שאיפות לאומיות נפרדות במובן פוליטי… ייסודה של לאומיות יהודית בארץ-ישראל, המבוססת על התיאוריה הזו של יהדות חסרת-מולדת, תשפיע בהכרח בכל העולם בכך שתדביק על היהודים תווית של זרים בארצות שבהן נולדו, ותערער את מצבם, שבו זכו במאמץ רב, כאזרחים ובני-לאום באותן ארצות..".
התייצבותם הגלויה של מנהיגי יהדות אנגליה כנגד התנועה הציונית היית עלולה לשים קץ למאמציה של התנועה בראשותו של חיים ויצמן להשגת הצהרת בלפור. זה הרגע שבו התגלתה בכל היקף גדולתה מנהיגותו של הרב קוק. הוא פרסם גילוי דעת שהופץ בכל בתי הכנסת באנגליה בשבת פרשת בהעלותך תרע"ו, שכותרתו "גילוי דעת על דבר הבגידה הלאומית". קצפו יצא בעיקר על ראיית היהדות בתפוצות כדת ולא כלאום, על הניסיון להפריד בין לאומיותו של העם היהודי לבין דתו, מתוך חשש ששאיפות לאומיות ישאירו את יהודי בריטניה זרים נצחיים. השלמות היהודית קבע הרב קוק-היא שלמות לאומית-דתית.
"מוחים אנחנו גלוי נגד כל קורעי הנשמה היהודית, נגד כל הרוצים לפורר את השלמות הנפלאה של היהודים והיהדות. רק יהדות שלמה אנחנו יודעים!
לעג מר הוא כל הוויכוח הזה אם קנייננו הלאומי או הדתי הוא המקיים את תוכן חיינו. השלמות של "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" לא תיפרד ולא תיחלק לעולם.
ומה תמוה הוא, שבעת הנפלאה הזו, שיד ה' מתראית בה באופן כל כך נפלא בדברי ימי עולם ובדברי ימי עמנו, יימצאו אנשים בעלי מוחות מטומטמים ולבבות ערלים כאלה, שתהיה להם החוצפה להביע דברים בכדי להקטין ולפרר את השלמות היהודית הגדולה המקורית, בשעה שידיעתה כל כך נחוצה לכל מעמדנו ההיסטורי.
צרות הלב של אלה הרוצים לפורר לחלקים את שלמותו של כוח חיינו המזהיר ולנתק ממנה חלק הנה וחלק הנה, בגידה היא לא רק לכל היהודים, גם לכל האנושיות. אמנם תקוותנו גדולה כי צדקתנו הקדושה תוכר היטב מכל אדם, וחלומות ההבל של הפרדת כוחותינו יחלפו כליל, וכולנו יחד, כל נדחי ישראל, נתבע בפועל ובעוז את תביעתנו השלמה."
בסופה של האיגרת פנה הרב קוק לראשי הקהילות בפנייה לקרוא את גילוי הדעת הזה בקהל בבתי הכנסיות בשבת אחרי קריאת התורה, ובהמשך לקריאה לקבל החלטות שעיקרן:
"אנחנו הוועד והחברים של בית הכנסת שלנו מצהירים שאנו דורשים ומקווים את חזרת ההיבנות של ארץ ישראל בתור בית חיי העם בעד אומתנו הישראלית ואנחנו מבקשים את הממשלה האנגלית לעזור לנו להשיג את מטרתנו".
הדברים עשו את שלהם והטו את הכף המתנדנדת, לטובת הצהרת בלפור, שהייתה לאחת מאבני היסוד של תקומת מדינת ישראל.
