מינצר בניה (דיין בבית הדין ארץ חמדה, ר"מ סדר ערב בישיבת הר עציון)השבוע נעסוק בדמותו ותורתו של הרב ישי אנגלמן, תלמיד חכם ומגיד שיעור ואיש אשר רוח בו המייצג את החידוש התורני של בית המדרש הדתי לאומי במיטבו.
הרב ישי הוא בנו של הרב אהרן אנגלמן, ר"מ וותיק ומוערך בישיבת מעלות. בשנות בחורתו למד בישיבת 'הזורעים' ומשם המשיך לישיבת 'מעלה אדומים', שם עלה והתעלה ובמסגרתה אף התגייס לשירות קרבי.
כבר מתחילת לימודו התבלט בעמקנותו ובכוח החידוש. ובכישרון ייחודי בלימוד והנחלת תורה. בשלב מוקדם בישיבה ערך תוכנית עיונית-מיוחדת ללמידת 'דיני ספקות', תלמידיו מתקופה זו ספרו לי כיצד הקנה להם יכולות העמקה ובעיקר בהירות יוצאת דופן בהלכות סבוכות אלו, ורבים זוקפים את עיצוב דמותם הלמדנית לזכותו.
כעבור שנים ספורות, ראשי הישיבה נתנו את עיניהם ברב ישי, ומינהו לר"מ המופקד על בני שיעור ד' (החוזרים מהצבא). אישיותו המאירה וחום ליבו סייעו לו לקלוט את בני הישיבה שחזרו מהצבא, אשר דבקו בו במאוד מכוח אישיותו ומכוח תורתו: שיעוריו התלמודיים מתאפיינים בעמקות ייחודית שלא פוגמת בבהירות.
הרב ישי היה שותף פעיל ומרכזי, עושה ומעשה בכמה פרויקטים תורניים מרשימים הקשורים לכלל עולם ישיבות ההסדר: כתב העת הלמדני 'אסיף' מבית איגוד ישיבות ההסדר (שם פרסם רבים מחידושיו). וכן פעל לאיחוד ישיבות ההסדר בלימוד תורה משותף בכנס 'אסופות'.
מעבר ללמדנותו ושקדנותו, יראתו הקודמת לחוכמתו ואישיותו הלבבית. מדובר באיש אשר רוח בו – איש של תפילה, ניגון ויצירה. לעת זקנותו של ראש ישיבת מעלה אדומים הרב רבינוביץ', נבצר ממנו לשמש כחזן בתפילת נעילה ביום הכיפורים. ואת מקומו מילא הרב ישי.
לאחר השבעה באוקטובר, התגייס לשירות מילואים ארוך כלוחם. אף בזמן הלחימה לא פסק מדברי תורה. ידידי הרב מתן אבשטיין תיאר לי כיצד דנו יחדיו בעומקה של הלכה במהלך ההפוגות מהלחימה. ואף זכה להשתתף בשיעור עיון תלמודי מעמיק (!) שניתן על יד הרב ישי בחג השבועות בלב עזה שעסק בעומקן של הלכות גיור מתוך מעשה אומן תורני.
כמה שבועות מאוחר יותר, במהלך פעילות מבצעית, נפצע הרב ישי ממטען. מצבו הוגדר כקשה ונשקפה סכנה לחייו. אני זוכר את החשש שאחז בי, שאחז בנו. וזעקנו לשמים והעתרנו תפילה, שלא יכבה נרו – שהרי עם ישראל עוד זקוק לו.
בחסדי שמים, הרב ישי יצא מכלל סכנה והחל לעבור תהליך שיקום מורכב וקשה. אף בתהליך השיקום, בהיותו נתון בקשיו ומכאוביו, היווה אבן שואבת ומחזקת לרבים מהפצועים והמשתקמים. כחלק בלתי נפרד מתהליך השיקום עסק ביצירה, הקליט וביצע מספר ניגוני נשמה (ובעיני המרטיט בינהם הוא ניגונו 'זכרנו לחיים' – ולו בזכות הסיפור המצורף לו).
את תורתו וכתיבתו התורנית של הרב ישי אני אוהב במיוחד. כבר בגילו הצעיר הוא משמש כמודל לחיקוי מרבים מבני הדור הצעיר בעולם התורה לסגנון החידוש והלימוד המתפתח בבתי המדרש שלנו.
בעיני, הוא מביא לפסגות את דרך הלימוד שהתפתחה בבתי המדרש הדתיים לאומים בדור האחרון, הכוללת שילוב של עיון למדני קלאסי, עיסוק בפשטי המקראות מתוך בחינת ייחסם לדרשות חז"ל, וכל זאת תוך תביעה וחתירה למשמעות רוחנית-קיומית בלימוד התורה, שאיננה רק דרשנות ריקה.
מאמריו התורניים הרבים והמעולים אינם רק המיצוי שבדרך לימוד זו, אלא מצטיינים בשתי תכונות שאני כה אוהב ומעריך: החדשנות והבהירות.
הרב ישי אינו ספון במגדל השן. והוא משקה מתורתו להמונים. אחד הפרויקטים הנאים של הרב ישי הוא הפודקסט, שלמעשה מהווה סדרה של שיעורים קצרים, המכונה 'עשר דקות של עיון'. שבהם הרב ישי עוסק בהנגשת התורה העמוקה שנלמדת מבתי המדרשות בשפה פשוטה ובסגנון השווה לכל נפש. אני ממליץ לכולם להלך בה כשער לתורתו, וכטעימה מהתורה המתחדשת בבתי המדרש שבמחוזותינו.
לתגובות:
מוזמנים להמשיך לעקוב אחרי פרויקט 'הדור הצעיר' ברשתות החברתיות, שמטרתו הנגשת תורת והיכרות עם חכמי הדור הצעיר ועם התורה המתחדשת בבתי המדרש שלנו.
