אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)פרשת "שופטים" מציעה יסודות למשטר ערכי, יציב וצודק. הציווי הראשון בפרשה הינו "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים ט"ז, י"ח). חברה חופשית אינה יכולה להתקיים ללא מערכת משפט עצמאית, שומרי סף מקצועיים ואכיפת חוק שוויונית. התורה קובעת לנו כי שלטון החוק אינו מכשול בפני המשילות, אלא מהווה תנאי לקיומה. מדינה שבה מוסדות הבקרה נשחקים אינה מתחזקת; היא נחלשת.
בהמשך הפרשה מציבה התורה את "דיני המלך" באומרה "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" (דברים י"ז, כ'). התורה אינה חוששת מעוצמתו של שליט אך חוששת מהיעדר גבולות לעוצמתו. המלך נדרש להיות כפוף לחוק, לשאת עמו ספר תורה ולהבין כי סמכותו אינה מקנה לו עליונות על העם. זהו אחד הרעיונות החוקתיים המוקדמים והעמוקים ביותר לפיו השלטון אינו מעל החוק. גם בדמוקרטיה המודרנית הגבול בין מנהיגות חזקה לבין ריכוז כוח בלתי מרוסן הוא גבול דק. כאשר נחלשים מנגנוני האיזון והבקרה, הדמוקרטיה עלולה להידרדר בהדרגה לאוטוקרטיה וזאת לא במהפכה אחת, אלא בשחיקה איטית של נורמות, מוסדות ואמון הציבור.
הפרשה נחתמת במצוות ה"עגלה הערופה". כאשר נמצא אדם שנרצח בשדה ואין יודעים מי הרגו, זקני העיר הקרובה יוצאים אל המקום, מקיימים טקס מיוחד ומצהירים – "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כ"א, ז'). אין זו הכרזה על חפות, אלא דווקא הצהרה של קבלת אחריות ציבורית. חז"ל הסבירו שאין הכוונה לחשד שהזקנים רצחו, אלא לשאלה האם עשו כל שביכולתם כדי למנוע את האסון. זהו אולי אחד הלקחים המטלטלים של הפרשה לפיה מנהיגות אינה נמדדת רק במעשיה, אלא גם בכשלים שלא מנעה.
קשה שלא לחשוב על הלקח הזה לנוכח אסון ה-7 באוקטובר. חברה המבקשת לשקם את אמון אזרחיה אינה יכולה להסתפק בוויכוחים על אשמה. היא חייבת לברר את האמת במלואה. הקמת ועדת חקירה ממלכתית אינה איום על הדמוקרטיה או על המשילות אלא תהווה ביטוי לאחריות לאומית, לכיבוד ערך האמת ולמחויבות להבטיח שכשל בסדר גודל כזה לא יישנה.
פרשת שופטים מלמדת שמדינה חזקה אינה נבחנת רק בכוחה להילחם באויביה. היא נבחנת גם ביכולתה להגביל את כוחה שלה, לכבד את מוסדותיה ולדרוש מעצמה דין וחשבון. שם מתחיל הצדק, ושם מתחיל גם החוסן הלאומי והבסיס למודל בר קיימה.
יאיר אבידן, דירקטור ופעיל חברתי
