אברהם אבינו פותח דף חדש בתולדות האנושות. נקודה זו מובלטת במדרש וכך נאמר:
"אמר רבי לוי: האדם הגדול בענקים, זה אברהם…שהיה ראוי להיבראות קודם לאדם הראשון, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו, אלא הרי אני בורא את האדם תחילה, שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן תחתיו".
לאמור, אברהם היה ראוי להיות ראשון הנבראים. אך הקב"ה בחר להביאו לעולם דווקא לאחר האדם הראשון ותולדותיו, שאם יהיה קלקול יתוקן העולם על ידי אברהם. ואכן, אברהם הופיע בעולם לאחר קלקולי דור המבול ודור הפלגה, כאשר היה נדרש בעולם תיקון ובנייה. לאדם הראשון לא היה צורך בהתמודדות עם סביבת אנשים מורכבת, הכל ניתן לו מן המוכן. לעומתו, לפי המדרש, אברהם אבינו צמח בלב סביבה אלילית. אבותיו היו עובדי אלילים ואברהם נאלץ ללכת כנגד הזרם. לא הייתה לפניו דרך סלולה, אך בנחישות, בעוצמה נפשית ובאומץ לב, הוא שבר את המוסכמות ופרץ דרך חדשה של צדק ואמונה בעולם. זו היתה מעלתו הייחודית של אברהם ולכן בכוחו היה להתמודד עם הקשיים של אותה תקופה.
הבחירה להיות בדרכו של אברהם אינה תלויה בייחוס. זו יכולה להיות החלטה של כל אחד מאיתנו. וכך כותב רבי אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך, פרשת לך לך): "הצדיק שאינו בן צדיק אל יתייאש עצמו לומר, מאחר שאין לו זכות אבות לסייע, לא יוכל להגיע לעבודת הבורא יתברך." זכות אבות נושאת בחובה שתי סכנות הפוכות.
מחד, מי שמתברך בייחוס עלול להישען על הישגי אבותיו ולהתרשל מלהוציא אל הפועל את כוחותיו שלו. מאידך, מי שחסר ייחוס משפחתי עלול להתייאש מראש, מתוך מחשבה שמדרגות רוחניות גבוהות סגורות בפניו. רבי אלימלך נסמך על אברהם אבינו, אבי האומה, שהיה בן לעובדי עבודה זרה ואף על פי כן, מכוח חיפוש פנימי בלתי מתפשר, זכה להגיע להכרה שלמה בבורא ולייסד אומה. הכל החל מאותה נקודת מבט מיוחדת שמתאר המדרש: כאשר ראה אברהם בירה דולקת ושאל: "תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?". הדחף העז לגלות את סוד המציאות והתמסרותו הטוטאלית לאמת, הם שהעניקו לו את הכוח לצעוד אל הבלתי נודע.
פער נוסף בין אדם הראשון לאברהם נעוץ בהגדרת תפקידם. האדם הראשון הוכנס לגן עדן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב', ט"ו). תפקידו היה לשמור על הקיים, להימנע מחטא ולדרוך במקום. לעומתו, אברהם אבינו, איש החסד והנתינה, נכנס לארץ ישראל מתוך הבנה שתפקידו של האדם אינו לשמור על הקיים אלא לנוע קדימה, לפעול ולהתפתח. ובלשונו של ה"שפת אמת": "כי אדם נקרא מהלך, וצריך לעולם לילך ממידה למידה ולצאת מן ההרגל והטבע."
המסר החינוכי מדרכו של אברהם אבינו הוא כי אנו נמדדים לפי הנכונות שלנו להתאמץ ולנוע. האדם אינו יצור ניטרלי שנועד אך ורק לשמור על מה שניתן לו. כל אדם, ללא קשר לרקע, למשפחה או לייחוס ממנו הוא מגיע, נושא עמו אור ייחודי וכוחות פנימיים לפרוץ דרך. קריאתנו היא לחנך ולפעול מתוך סקרנות, אומץ לב, ויציאה מתמדת מן ההרגל והטבע, לדעת לשאול שאלות ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם.
זאת ועוד, כאשר אברהם רואה את הסבל בעולם הוא אינו מקבל את הרע כגזירת גורל; אלא הוא רואה את תפקידו לפעול ולתקן את העולם. תקופתנו מאתגרת והיא מזמינה את כולנו לשאת בנטל, לתקן, לפעול ולהיות רגישים לכאבים הגדולים שקיימים בחברה הישראלית. זו הקריאה הנצחית של 'לך לך' – לא לחשוש מהדרך, לצאת מאזור הנוחות, ולהיות שותפים פעילים בבניית העם והארץ.
