מערכת שבתוןפרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים, ומהכותבים המסורים בשבועון זה, מספר בריאיון אישי על "תבנית נוף מולדתו" ועל הרבנים שהשפיעו עליו בלימודי הישיבות, ושוטח את עמדותיו בעניין בג"ץ, הרבנות הראשית וחוק הגיוס
פרופ' אביעד הכהן, בן 62, נשוי לאלישבע, עו"ד ועו"ס (עשתה הסבה למקצוע מציל נפשות הרבה יותר מעריכת דין), אב לארבעה ילדים וסב לנכדים (כ"י), חובש אינספור כובעים: נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט"; עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים; פרקליט פעיל מעת לעת ("בעיקר בתיקים עקרוניים וערכיים"); הפרשן המשפטי של העיתון הנפוץ במדינה, "ישראל היום", מיום היווסדו.
שמו נכלל שלוש פעמים ברשימה הסופית של המועמדים לבית המשפט העליון. הוא מרצה בבמות שונות, אקדמיות וציבוריות. בשנה האחרונה כיהן כיו"ר הוועדה הציבורית למתן מענה לנפגעי 7 באוקטובר ("הצלחנו לקבוע תבחינים שאושרו בממשלה לחלוקת כסף ושירותי תמיכה נפשיים בסבך מיליארד שקלים, אך רק כעת מתחילים בחלוקת הכספים, מעט מדי ומאוחר מדי"); יו"ר הוועדה הציבורית לקביעת תבחינים לזכאי הדיור הציבורי; חבר הוועדה למונחי משפט באקדמיה ללשון העברית. כתב וערך מאות ספרים ומאמרים ("בימים אלה עמל, בין השאר, בהשלמת ספר על חייו ומשנתו של מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין ע"ה"). עטור פרסים, ביניהם: פרס כ"ץ ליישום ההלכה בחיים המודרניים (תשפ"ג), ופרס הרב קוק לספרות תורנית (תשפ"ד). פרופ' הכהן הוא מהכותבים הוותיקים בשבועון זה ("למן הגיליון הראשון ועד היום. דומני שלא החמצתי ולו פעם אחת – כבר 25 שנה").
תבנית נוף מולדתך
זכיתי לגדול בבית ששילב אהבת תורה, חוכמה ועיסוק בצורכי ציבור. אמא, פרופ' דבורה הכהן, פרופסור להיסטוריה שמחקריה על העלייה לארץ בראשית ימי המדינה, על עליית הנוער ועל הנרייטה סאלד זכו לשם ולתהילה בארץ ובחו"ל; ואבא, הרב מנחם הכהן, רבה של ההתיישבות העובדת ורב ראשי ברומניה; חבר כנסת ואיש ציבור. זכות גדולה שמחייבת הרבה. מברך על כל יום שאנו ממשיכים ליהנות בחברתם עם כל בני המשפחה המורחבת.
רמת גן
ילדות נפלאה. למרות שנולדתי בירושלים וביליתי בה את רוב שנות חיי, את ילדותי עשיתי דווקא ברמת גן של פעם. בית ספר ממ"ד "יבנה" (בנים ובנות באותה כיתה(!), רחמ"ל); קהילה חמה ונפלאה (יצאו ממנה עשרות מחנכים, אנשי אקדמיה ורבנים), סניף "בני עקיבא" על גדות הירקון (שבט עמיחי). לימים למדתי ב"קריית יעקב הרצוג", בישיבה העירונית בת"א ("בר אילן") ומשם ל"נתיב מאיר".
ישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר"
חממה חברתית ולימודית שהצמיחה מתוכה פסיפס מופלא של אנשים התופסים עמדות מפתח בכל רחבי החברה הישראלית. שאיפה למצוינות בכל. בית חינוך מיוחד בתלמידיו ובמוריו. והכל בצל קורתו של ראש הישיבה, ר' אריה בינה (זכיתי לכתוב את הביוגרפיה עליו, "ארי בין עולמות"), שילוב נדיר של תורה ועבודה, מישיבת מיר, דרך חקלאות בכפר הרא"ה, התגייסות לצבא הבריטי ונפילה בשבי. מייסד ישיבות סדרתי (נתיב מאיר, ישיבת הכותל, ישיבת הגולן, מעלה אדומים, מעלות ועוד) ובלתי נלאה.
ישיבה
גן עדן. בית היוצר לנשמת האומה. לימוד תורה לשמה. זכיתי ללמוד בישיבת "הכותל" ולספוג מאווירתה המיוחדת, ומשם ל"הר עציון", שם זכיתי ללמוד בצל מוריי ורבותיי הדגולים, הרבנים יהודה עמיטל ואהרן ליכטנשטיין זצ"ל.
הרב יהודה עמיטל זצ"ל
"לעולם יהא אדם". דמות מופת. אש קודש. מחשבה מקורית ואומץ לב. דמות שראשה היה נטוע בשמיים, אך רגליה הוצבו ארצה (המוטו שלו: "והארץ נתן לבני אדם", לא למלאכים). מסירות ללא גבולות לעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. לימד אותנו את סוד וחובת ההקשבה לקול "בכיו של תינוק".
הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
חד בדרא ואולי בדורות. עבד ה', עניו, צדיק וחסיד, תם ותמים, בעל יושר ויושרה נדירים. שולט בכל מרחבי התורה שליטה ללא מצרים, כמו גם במרחבי הספרות האנגלית והפילוסופיה. מורה דרך. ככל שחולפות השנים, דמותו הולכת ומתגבהת. מגדלור, מצפן ומצפון, מוסרי וערכי.
משפט
אמצעי לתיקון עולם. גם בעולמו זכיתי לשני מורים דגולים, פורצי דרך, חכמים ונבונים, שהיו מאמניי: פרופ' מנחם אֵלון, אבי המשפט העברי בדורנו; וד"ר מישאל חשין. שניהם כיהנו כמשנים לנשיא ביהמ"ש העליון. שונים זה מזה ("מרחק ת"ק פרסה") באישיותם, ברקעם, במזגם, בתפיסת עולמם, בתחומי התעניינותם, אבל שווים באנושיותם ובליבם הרחב, ביסודיות שאפיינה את יצירתם, ביכולת לראות את האנשים שמאחורי התיקים, ולקדם את תיקון העולם באמצעות המשפט במישור הערכי, הרבה מעבר לסעיפי החוק היבשים.
עריכת דין
אמצעי, לא מטרה. לצערי, קרנו של המקצוע הולכת ויורדת, בין השאר ב'זכות' עורכי דין העושים מלאכתם רמייה. זכיתי להופיע ביותר מ-200 תיקים בבית המשפט העליון, חלקם קבעו תקדימים חשובים במשפט הישראלי (דוגמת 'פרשת עמנואל'; שוויון הזדמנויות לספורטאים דתיים; ביטול הסדר הטיעון עם משה קצב; חוקתיותו של חוק הפטור מלימודי הליבה), ולייצג מגוון רחב של ארגונים ואנשים (ביניהם הרבנים הראשיים לישראל, ראשי עיר, שרים וחברי כנסת, עמותות וארגונים, רשויות מקומיות ועוד). אבל התיקים החשובים ביותר בעיניי הם דווקא אלה הפחות מתוקשרים, שעוסקים בדיני נפשות ממש, כמו שחרור נשים מסורבות גט מעגינותן ומתן זכויות לילדים על הרצף האוטיסטי.
משפט עברי
עולם ומלואו. תורת חיים. הפוך בו והפוך בו שהכל בו. אוצר בלתי נדלה שטרם התחלנו למצות את העושר שבו ("תורת ה' תמימה", כי טרם נגענו בה). לעיתים רווי במקורות נפיצים, מלאי אורניום מועשר. יש לעשות הכל למען לימודו, הפצתו והטמעתו במערכת משפטה של מדינת ישראל. מעיין נובע בן אלפי שנים של חוכמה, בינה ודעת. לצערי, מקומו בבית המשפט העליון הולך ופוחת עם השנים. השופט זילברג המשיל אותנו פעם לאנשים שבבעלותם ארמון רב תפארת, טירה נפלאה ורחבת ידיים, בת חמש קומות, עליות גג, מגדלים וצריחים, שרשומה על שמנו בטאבו. אך במקום ליהנות ממנה, אנו מסתפקים רוב הזמן בדירת חדר שכורה השוכנת במרתף תת-קרקעי טחוב.
המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט"
ביתי השני במשך כחצי יובל השנים האחרונות, מאז היווסדו. במהלך השנים, בית אולפנה נפלא לאלפי סטודנטים (חלקם מאזורי פריפריה מובהקים, שרק בזכותו קנו חוכמה, בינה ודעת), בתחומי המשפט והכלכלה, מערכת הבריאות והמינהל הציבורי, המעורים בכל מגזרי החברה הישראלית. מעבר לפיתוח הקריירה האישית, זהו בית חינוך שבו מודגשת חובת התרומה לחברה כולה. מעבדה אנושית מרתקת שבה נפגשים כל חלקי החברה הישראלית להרחיב דעת, לפתח ולטפח מדינה שתהיה אנושית יותר, צודקת יותר, יהודית יותר, דמוקרטית יותר.
בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק
מוסדות מפוארים וחשובים שלמגינת לב לעיתים דווקא עברם הולך לפניהם. נתונים למתקפות בזויות, פוגעניות ומתוזמרות, שנזקן רב מתועלתן ועלולות להמיט עלינו אסון. "אלמלא מוראה של מלכות – איש את רעהו חיים בלעו". חייבים לעשות הכל כדי שהמשפט לא יהפוך למשפח. כמו לאחרים, גם לי יש לא מעט ביקורת על חלק מדרכי התנהלותם והחלטותיהם, אך הביקורת ראויה להישמע רק בתנאי שתוכנה יהיה מבוסס על עובדות ולא על תחושות והשקפות עולם פוליטיות, מניעיה יהיו כשרים, ודבריה ייאמרו מתוך רצון כן לתקן, מתוך יושר ויושרה, ולא משיקולים זרים ופסולים שעלולים להביא ח"ו לתוצאה של שפיכת התינוק עם המים. "אין לנו ארץ אחרת" – גם לא מערכת משפט ואכיפת חוק אחרת.
בג"ץ
הלורד שומר החותם. לפעמים קשה איתו, קשה מאוד, אך יהיה הרבה יותר קשה בלעדיו. יש הרבה מה לתקן, אך בתנאי שנבטיח כי הנר עדיין יישאר דולק.
עינוי דין
הרעה החולה של מערכת המשפט הישראלית. כבר חז"ל ידעו שבעטיו חרב וחורבן באים לעולם. עלינו לזכור כל העת שלא רק התיקים ה'גדולים' והמתוקשרים, בשדה המשפט הציבורי שעניינם בזכויות אדם, סוגיות חוקתיות ופסילת חוקי יסוד, יקבעו את עתידנו כאן, אלא דווקא הטיפול בכל אותם רבבות תיקים 'קטנים', בשדה המשפט האזרחי והפלילי, שצריכים לתת מענה הולם לאיש ה'פשוט' ולחברה כולה.
מעצר מינהלי
לעיתים כורח המציאות, אך במהותו מעשה מגונה בכפייה. אנטי יהודי ואנטי דמוקרטי. ללא הבדל דת, גזע ולאום.
צדק חברתי
צו השעה. זכיתי להימנות עם החברים שיסדו את "מעגלי צדק". חבר'ה צעירים שחתרו לכך שבמדינה היהודית צדק לא יהיה רק שם של כוכב. שלא נהיה חברת כוח אדם, אלא הרבה פחות כוח והרבה יותר אדם. שנהיה עוסקים (מורשים ומוסריים) ולא עושקים.
עגינות וסרבנות גט
תופעה בזויה. כתם שחור גדול. סכנה ודאית, ממשית וקרובה. דיני נפשות ממש. "כל המציל עגונה אחת כאילו קיים עולם מלא". פתרון סוגיה זו הוא אחד האתגרים – ואולי החשוב שבהם – בימינו של היות התורה "תורת חיים".
אי שוויון בנטל
"כי חרפה היא לנו". ביזוי תורת ישראל וחילול ה' שאין דוגמתו. שימוש לרעה בהלכה ועשיית התורה קרדום לחפור בה רווח פוליטי. בימים שבהם כמעט "אין בית אשר אין שם מת", מהדהדת הקריאה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?", וקולה הולך מסוף העולם ועד סופו. יש פתרונות, צריך רק לרצות.
פסיקת הלכה בימינו
"כוחא דהתירא עדיף". עדיף תמיד לנסוע ב"גשר ההלכה" כדי להגיע ל"דרך השלום". כמו אצל משפטנים, יש רבנים שמוצאים פתרון לכל בעיה, ויש כאלה שמוצאים בעיה בכל פתרון, וחבל שכך.
תקשורת מסחרית
כמי שאין לו טלוויזיה בבית כבר 40 שנה, רואה בה – מרחוק – מראה ענקית של תרבות הצריכה ותרבות הצריחה שמאפיינת את החברה הישראלית והכלל עולמית. לא אחת חתירה למכנה המשותף הנמוך והרדוד ביותר. שופר ענק, עם הרבה שברים, אך לעיתים גם קולות חשובים של תרועה ותקיעה גדולה.
אנשי תקשורת
מרכיב חשוב מאוד בדמוקרטיה. לצערי, חלקם אימץ את המקצוע היהודי עתיק היומין של השו"ב: קודם שוחטים, ורק אחר כך בודקים.
מחלוקת וחופש ביטוי
"ציפור הנפש של הדמוקרטיה", וגם של מורשת ישראל ("אלו ואלו"). כמי שייצג בעלי דין (ביניהם הרב שמואל אליהו, שהואשם בהסתה לגזענות עקב פרסום איסור על השכרת דירות לערבים בצפת) בתיקים ובהליכים שעניינם חופש הביטוי (ביניהם, פסילת מפלגות מלרוץ לכנסת), אני שב תמיד על האמרה המיותרת לוולטיר: "איני מסכים עם אף מילה שאתה אומר, אך איאבק על זכותך להשמיע אותה". עלינו לזכור שמבחנו הגדול של חופש הביטוי אינו בהשמעת דברים רכים וערֵבים, שמצויים בקונצנזוס, נוטפי שמן זית זך, אלא דווקא בהשמעת דברים הצורבים את הלב וצורמים את האוזן. בשל כך, אני מתנגד חריף לצנזורה מכל סוג שהיא ולפסילת מפלגות, מימין ומשמאל, ובלבד שאין בביטוי המושמע סכנה ממשית לחיי אדם.
הרבנות הראשית לישראל
רעיון גדול, חזון מרחיק ראות של הראי"ה קוק, אך ביצוע כושל. לצערי הגדול, כבר שנים רבות לא רלוונטית לרוב היהודים בארץ ובחו"ל. ראוי להשיב עטרה ליושנה. חסרות לרבנות שיניים, ואין זו בעיה דנטלית. ולוואי שלא תעשה שימוש לרעה בסמכויות שכן מסורות בידה.
כדורגל
אופיום להמונים. פעם חלמה כל אם יהודייה שבנה יהיה מאור הגולה. היום היא חולמת שהוא יהיה מאור הגוֹל.
הר הבית
משאת נפש. כילד קטן בן ארבע וחצי, זכיתי להתלוות לאבי ולאחי, ולהימנות עם חברי המניין הראשון של חיילי הרבנות הצבאית שהתפללו על ההר ("מזה אלפיים שנה") ביום הכיפורים תשכ"ח. בנסיבות ימינו, אפשר וראוי להתפשר ולו לשעה על חלום ההר כדי לשמור על הבית.
חרדים
על אף חילוקי דעות נוקבים וחריפים, הם אחים יקרים, מושא לביקורת ולהערצה כאחד.
מלחמת 'חרבות ברזל'
"והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום". קול דמֵי אחינו ואחיותינו צועק אלינו. מן האדמה ומן האדם. מן המתים ומן החיים. מאורעות שחרתו צלקות עמוקות וכואבות, בגוף ובנפש, ודומה שרושמן לא יימחה לעולם. בעיני רבים, זהו היום הקשה והכואב ביותר שידעה מדינת ישראל מעודה. דם, ואש, ותימרות עשן. חושך, ענן וערפל. בוקה ומבוקה ומבולקה, שאנו עדיין בעיצומה. מערכה קשה מנשוא, כואבת ומדממת. אנו עדיין מייחלים ומתפללים לשובם של כל החטופים אלינו במהרה. אלפי אנשים, בני משפחה וחברים, הורים, אחים ואחיות, ילדים וילדות, בני ובנות זוג איבדו את יקיריהם. משפחת השכול – האישי והלאומי – הולכת וגדלה מדי יום. אלפי פצועים נושאים עימם את כאבם וסבלם, בגוף ובנפש, והם יישארו עימם, בשבתם בביתם ובלכתם בדרך, בשוכבם ובקומם, עד אחרון ימיהם. שום כסף שבעולם לא יהווה פיצוי על מה שעברו נפגעי המלחמה, אך עלינו לעשות הכל כדי להקל מעליהם ולו במעט את הכאב והסבל ולנסות להשיבם למעגל החיים מוקדם ככל האפשר.
בינה מלאכותית
מהפכה בקנה מידה עולמי. כמו המצאת הדפוס, ואולי יותר מכך. מעשיה יקרבוה ומעשיה ירחקוה. בהרצאה שנתתי, והייתה מבוססת ("בפעם הראשונה והאחרונה בחיי") על שימוש בה, פתחתי באמירה הומוריסטית: יש הסבורים כי הפסוק "ודיברת בם" מכוון כנגד ראשי התיבות של "בינה מלאכותית".
פעילות ארגוני הנשים הדתיות
קול הנשמה. אבל תמיד עדיפה אבולוציה על פני רבולוציה. נשותיהם ופעילותם של ארגונים אלה הן אנטיתזה לגישה שגורסת "כל (ואין זו טעות דפוס) באישה ערווה".
חלוקת קשב וזמן
"אדם לעמל יולד". משתדל לנצל ככל שניתן את המעט שניתן לי כדי לעשות כמה שיותר טוב. למרות שפעם סיפר לי חבר כי מצאו אותי בו זמנית בין נוסעי כל אחד משני מטוסים שהתנגשו באוויר, אני נמצא בגירעון מתמיד של זמן, ובפער בין הרצון לבין העשייה. כבר אמרו חכמים הראשונים: "מה שהלב חושק – הפנאי (או אי הפנאי) עושק".
משפחת הכהן: הרעיה, הילדים והנכדים
משוש חיי. בליווי סייעתא דשמיא, "כי היא הנותנת לי כוח לעשות חיל".
