הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')הבחירות הראשונות בהיסטוריה מופיעות בפרשתנו. היו אלה בחירות אישיות, שבהן בורא עולם עשה בחירה אלף אלף: אברהם אבינו: "אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם" (נחמיה ט', ז'). התורה לא מספרת לנו מדוע נבחר אברהם, אבל מהמקרא ומדברי חז"ל מובן למפרע ש"אחד היה אברהם" כאיש אמונה מושלם, בעל תכונות מופלאות ומעשים טובים עד מאוד. במאמר קצר זה נתמקד בכמה קווים לדמותו, שחשובים ביותר למנהיג הרצוי למדינת ישראל כיום.
א. אברהם הוא הדמות המאחדת ביותר של עמנו. הוא האב הכולל של כל העם, וכפי שחזה בברית בין הבתרים, מבחינתו כל צאצאיו כוכבים. הבחירה באברהם, כפי שהסביר המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק יא), לא הייתה בחירה פרטית בו, אלא בחירה כללית "באומה הישראלית, שהם זרעו". כולם יהיו בניו, כולם יראו בו אב, גם אותם בנים שלא הולכים בדרכיו, שהרי גם בנים חוטאים נקראים בנים (קידושין ל"ו, א'). כך מסביר המהר"ל שלא פורטו מעשי אברהם שקדמו לבחירתו – ללמד שהיא מהותית ולא מותנית במעשים אלה או אחרים.
בדומה לכך בחברה הישראלית של דורנו, דור הפלגה, קריטריון הכרחי למנהיג הוא שייראה עצמו מחויב ואחראי לכל אזרחיו. אין לנו ציפייה שידאג לכל אזרח כדאגת אב לבניו, אבל יש לנו דרישה שיכבד ויתחשב בכל קבוצה ומגזר, שיפעל לאחדות וירסן פלגנות.
ב. אברהם היה נאמן באופן טוטלי לשליחותו. יש השואלים מדוע ההליכה מחרן ליעד הבלתי ידוע נחשבה כניסיון לאברהם, אחרי שקיבל מפי הגבורה הבטחות וברכות מפתות? רבי פנחס הורוויץ, מתלמידי המגיד ממזריטש, ענה שבתורה נאמר: "וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו", כלומר: אברהם לא הלך לארץ כנען כדי להפיק "הנאתו וטובתו", ולא כדי לזכות בילדים, ברכוש ובהגדלת שמו, אלא אך ורק מפני הציווי שהצטווה. בכך עמד אברהם בניסיון גדול ביותר, והוא לעשות מעשיו לשם שמים. הוא הניח בצד את תכניותיו ומשאלותיו, הוא לא פעל לשם קבלת טובות הנאה מא-לוהיו, אלא ראה רק את השליחות לנגד עיניו. אברהם כדברי הרמב"ם "לא עבד אלא מאהבה" (הלכות תשובה י', ב').
אין לנו ציפיות מהנבחרים של זמננו שיהיו משרתי ציבור שעובדים מאהבה ומבטלים עצמם כליל לשליחותם כאברהם, אבל יש לנו ציפיות שהם יתאמצו להיות נאמנים לשליחותם כמידת יכולתם, ואינטרסים אישיים לא יכתיבו את פעילותם.
ג. אברהם היה ישר, ואדגיש שאין בכוונתי לרמוז למפלגה בשם זה. בהקדמת הנצי"ב לספר בראשית הוא עומד על כך שספר זה נקרא בפי הנביאים "ספר הישר" (ע"ז כ"ה, א'), והסיבה לכך, לדברי חז"ל, שזה "ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו 'ישרים'. הנצי"ב מסביר שאבותינו נקראו דווקא בכינוי "ישרים", ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה, מפני שיש "צדיקים וחסידים ועמלי תורה, שאינם ישרים בהליכות עולמים", כצדיקים של ימי הבית השני שהביאו לחורבן.
השבח המיוחד לאבותינו היה בכך "שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה'… היו 'ישרים', דהיינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה". הנצי"ב מביא כמה דוגמאות כגון: תחנוני אברהם להצלת אנשי סדום שהיו שנואים עליו ביותר, התנהגותו במריבה עם לוט, היותו "שׂוחר שלומו וטובו" של ישמעאל וכדומה. בהמשך לאברהם "ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו", וכיצד יעקב, למרות "שהיטב חרה לו על לבן שביקש לעקרו… דיבר עמו דברים רכים… ונתפייס עמו מהר". איננו מצפים לנבחרים שיהיו בבחינת טלית שכולה תכלת, אבל אין זו דרישה מוגזמת שינהגו במוסר ובדרך הישר.
ד. במעשי אברהם אנו רואים את התנהגותו הטובה והמיטיבה עם נוכרים שדרכם הייתה רחוקה מדרכו ואף מנוגדת לה. התנהגות זו לא רק ממחישה את היושר והמוסר שאפיינו אותו, אלא היא משתלבת יפה גם עם הגדרת יעדו וייעודו. בראשית פרשתנו נאמר לאברהם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". רש"י פירש: "אדם אומר לבנו: 'תהא כאברהם'", והרמב"ן הוסיף "כי כל משפחות האדמה יתברכו בו, לא אנשי ארצו בלבד". זאת מפני שאברהם יהיה דמות מופת, מושא השראה ודגם לחיקוי ולאורו ילכו גויים רבים.
כיום הגענו למצב בו צאצאי אברהם אינם מהווים אור לגויים, אלא ”וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים“ (מלכים א׳ ט', ז'), ואף, כדברי הנביא ירמיה: ”לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה“ (ירמיהו כ"ד, ט'). המנהיגות שתיבחר צריכה לפעול לא רק לאיחוי הקרעים בעם, אלא גם למנוע קריעה וניכור מהעולם, לצמצם את שנאת ישראל ולשפר את היחסים הבין-לאומיים שהתערערו, והם מאוד מאוד חיוניים.
אינני מתיימר לייעץ לאיש איזה פתק לשלשל לקלפי, ורק זאת אני מאמץ: לבחור בדרכו של אברהם ולדבוק בתכונותיו. קווי אישיותו שתוארו לעיל ראויים להיות אמות המידה לבחירות של ימינו: דמות מאחדת, נאמן לשליחותו, ישר ואיש מוסר ויוצר חיבורים טובים לאומות העולם. גם אם אין מועמדים העונים לדרישות אלה, אל תרימו דגל לבן ואל תשימו פתק לבן.
פתקא טבא!
