וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף

דמותו של יעקב מרתקת, מעוררת השראה ומחייבת לימוד.
מה לא עבר עליו בחיים? עוד בהיותו ברחם אמו כבר התרוצץ עם אחיו עשו, ומאז יצא לאוויר העולם וידו אוחזת בעקב אחיו לא היה לו רגע דל אחד- כל חייו הם טלטלה ומעבר ממשבר למשבר, מהתמודדות להתמודדות- החיים מול עשו ומול לבן, המאבק בלילה, חטיפת ביתו דינה ופרשיית אנשי שכם, וכמובן- מכירת יוסף וכל הנלווה לכך. הניסיונות הקשים והבלתי פוסקים אותם נאלץ לעבור יעקב מצריכים עיון ולימוד.
לענ"ד, הלימוד העיקרי הוא- מה אומרת השורה האחרונה של חייך? מהו בסופו של דבר מפעל חייך? ומה אתה בעצם מותיר אחריך?
ישנם אנשים רבים על פני היקום, ולאורך כל ההיסטוריה, שחייהם היו קול רעש גדול ומלא צלצולים, ועם הסתלקותם כל שנותר מהם הוא קול דממה דקה וחסרת כל חותם או משמעות, וישנם אנשים שחייהם מלאים בטרגדיות וניסיונות, במשברים וצער- אך מורשתם היא מורשת נצח.
אני זוכר שביקרתי את הרב משה צבי נריה זצ"ל, ראש ישיבות בני עקיבא, כשהוא כבר על ערש דווי. בשעות האחרונות סמוך למיתתו שמעתי אותו ממלמל את המילים 'ותשחק ליום אחרון'.
זאת שאלת היסוד לחיים- מה אדם מותיר אחריו ב'יום אחרון'– שחוק של סיפוק ונחת, או אנחה של עוגמת נפש וצער.
כך בחרה התורה לתאר את שניות חייו האחרונות של יעקב:
"וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו".
רש"י, וחז"ל איתו, מיהרו ללמוד מהתיאור הזה את מה שמובא במסכת תענית– "ויגוע ויאסף- ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת".
מה זאת אומרת 'לא מת'? הגמרא עצמה שואלת- והלא חנטו אותו הרופאים, והמצרים קברו אותו, והוא בעצמו אמר- 'הנה אנוכי מת', והפסוק אומר 'ויראו אחי יוסף כי מת אביהם'- אז מה פירוש הדבר 'יעקב אבינו לא מת'?
הרמב"ן עונה: "וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים..".
במילים שלנו נאמר, שגופו של יעקב איננו אתנו ברמה הפיזית. יעקב הפיזי איננו חי, הולך, אוכל ומדבר. אך זה בכלל לא מבחן החיים וההגדרה של חי או מת. השאלה וההגדרה בשורה התחתונה היא מה הבן אדם מותיר אחריו, ואיזה חותם הוא הטביע בעולם.
מהבחינה הזו- כל חייו הטראגיים של יעקב צרורים בצרור החיים, והופכים להיות למורי דרך לאלפי דורות של חיים. יעקב מקים בית, משפחה ועם. יעקב משאיר אחריו מורשת של אמונה ותורה, ודרך התמודדות עם כל מצבי החיים העתידיים לבוא. יעקב צורב בעם היהודי את הD.N.A היהודי שיהיה מקור אופיו, התנהלותו, אמונתו וערכיו לאלפי דורות.
הוא מותיר אחריו עם וחיים יהודיים שלמים עד ימי ביאת גואל. על זה אומרים חז"ל שהוא לא מת.
לפעמים אירועי ההווה מבלבלים אותנו, וממעטים את יכולתנו להביט על המתרחש במשקפי הנצח. אנחנו מתרגשים מאירועים עכשוויים, מאנשים כאלו ואחרים, מכוחות ומכוחנות הסובבים אותנו. לפעמים לחציי היום-יום משכיחים מאתנו את נקודת המבט של היום האחרון, ומטשטשים את ההבדל בין אמצעי למטרה ובין טפל לעיקר.
לנגד עיננו ניצבת תמונת סיום חייו של יעקב, הזקן ושבע הימים: " וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו ".
כך מסיים יעקב את חייו הפיזיים וצורר את חייו בצרור החיים. כך יוצא ממנו עם ומתחיל ללכת דרך ארוכה עד כי יבוא אל המנוחה ואל הנחלה. (ויחי תשע"ח)