חסד

פרשתנו סובבת, להבנתי, על ציר מופלא של חסד. חסדו של אברהם, חסדה של רבקה וחסדיהם של יצחק וישמעאל נגלים לנו בזה אחר זה. ומעל כולם – חסדיו של הקב"ה.

"חסד" היא מילה מקראית המציינת מעשה של טוב לב ונדיבות, שנעשה על פי רוב מבלי לצפות לתמורה (לקסיקון לתרבות ישראל).

איש חסד היה אברהם: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז', כ'). חסדו ניכר בין היתר בהכנסת האורחים שלו, אליה נחשפנו בפרשת "וירא" וכאן, בפרשתנו, אנו מתוודעים לחסד של אמת שעשה, עת טיפל במסירות בקבורתה של שרה אשתו.

בהכירו את אדונו, איש החסד, ביקש עבדו של אברהם שהשליחות שהופקדה בידו תתבצע אף היא מתוך חסד, וכי הכלה "הנבחרת" תהיה אשת חסד בעצמה: "וַיֹּאמַר- ה' אֱ-לֹהי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי" (בראשית כ"ד, י"ב-י"ד).

על פי הקבלה, עניינה הפנימי של 'ספירת החסד' היא האהבה, הרצון להשפיע על הזולת טוב. לעיתים רצון זה עז כל כך מבחינת האוהב, עד שיש בהרעפת החסד סכנה. ביכולתו להציף את המקבל בשפע, שיתקשה להכילו. לפיכך זקוק החסד לריסון ולכלי קיבול מתאים.

בהשלכה לעולם ההורות, שכיח למדי הוא הרצון להעניק, לפנק ולרפד את ילדינו בשפע ובסיוע. עם זאת, לא אחת חובתנו לעצור, לבחון ולהישמר פן נשחית ונקלקל את מידותיהם מרוב אהבה.

ועוד – בתורת החסידות נמשל החסד למים. כמים העוטפים את העולם ומחיים אותו, כך גם הוא. אין זה מפליא אם כן, שחסדו של ה' – מציאת רבקה, התרחש דווקא על "עֵין המים", במקום של שפע ונביעה, אשר נדרשים בו אדם וכלי שיעלוהו, יכילו אותו ויביאוהו לידי מימוש באמצעות הרווית צימאונם של אנשים ובעלי חיים.

לקראת תום הפרשה, נקבר אברהם על ידי יצחק וישמעאל. מאביהם קבלו הבנים לנהוג כך. מֶסֶר של פיוס עולה מן הכתוב ולוואי הוא רמז לחסד ולשותפות עתידית. (חיי שרה תש"פ)