לא תשיך

״את שומעת?״ – פנה שמעון לאשתו – ״עכשיו קיבלתי את דוח המשכנתא. כבר חמש שנים אנחנו משלמים שבעת אלפים שקלים בחודש, והיתרה לתשלום נשארה כמעט כמו בתחילה.״

״איך זה יכול להיות?״ שאלה.

״בגלל הריבית. עד עכשיו שילמנו רק ריבית, וטרם התחלנו להחזיר את הקרן.״

״אני ממש לא מבינה, זה עושק! אנחנו עובדים קשה, חוסכים אוכל ומותרות מילדינו, ומישהו מתעשר מבלי שנקף אצבע. זה לא פייר.״

שמעון נאנח. ״בדיוק על זה קראתי בפרשת השבוע:

'לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ. לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.'

התורה לא רצתה שאדם ינצל את חולשת אחיו. שלא ייבנה בית אחד על חורבות חברו. לכן אסרה ריבית בין יהודים. כי אם כלכלת עם ישראל תושתת על חסד והלוואה בלא נשך, הברכה האלוקית תשרה בכל מלאכת ידינו.

אבל כנראה שהבנקים לא שמעו, או לא רוצים לשמוע, על הברכה האלוקית – וחומסים בלי גבול. הם מפרסמים פרסומות צבעוניות: זוג צעיר מחייך מול בית חדש, ילדים רצים בחצר עם בלונים. מאחורי החיוכים, המציאות שוחקת – תשלומים אינסופיים, מסמכים סבוכים, ובסופו של דבר תחושת מלכודת שממנה קשה להשתחרר.״

היא חייכה ואמרה: ״הבעיה שלך היא שאתה חושב שהבנק למשכנתאות הוא אחיך.״

הוא הביט בפניה, משהו בו זע לפתע, והוא קלט רעיון. המצווה להלוות ללא ריבית חלה רק מיהודי אחד ליהודי אחר. אבל מותר להלוות לגוי, או ללוות ממנו, בריבית. הוא ידע שזה כתוב בפסוקים, אך עתה הבחין בהשלכה: גוף המאחד כמה אנשים – חברה בע״מ או אוצר בית דין – דינו כלא-יהודי.

עכשיו הייתה לו גם סיבה לשנוא את הבנק, שהרי כלפי הבנק לא חלה האזהרה ״לא תשנא את אחיך בלבבך״.

הוא חייך חיוך עקום ואמר: ״את יודעת מה? אם כבר דינו של הבנק כלא־יהודי, אולי לפחות ישלחו לנו מתנה לחג. נגיד – מחיקת חוב חגיגית.״

היא צחקה: ״או לפחות שישלחו לנו בקבוק יין לשבת. מגיע משהו בתמורה לכל הריביות ששילמנו.״

שמעון משך בכתפיו: ״ יין נסך? אני לא בררן. גם קופון של 1+1 על לחם במכולת יספיק. רק שיראו שגם להם יש לב.״