וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)הקב"ה בישר לאברהם כי יהיו לו ילדים על אף הגיל המופלג שלו ושל אשתו. בעקבות הבטחה זו נאמר (בראשית ט"ו, ו'): "והאמין בה', ויחשבה לו צדקה". ובכן, מדוע החשיב הקב"ה את אמונת אברהם בבשורת הזרע לזכות ולצדקה? מה הרבותא בכך שאברהם האמין בדברים ששמע באופן מפורש ובמישרין מפיו של הקב"ה?
לאחר בשורת הזרע באה בשורת הארץ. הקב"ה אומר לאברם (שם, ז'): "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה". בעקבות הבטחה זו נאמר (שם, ח'): "ויאמר, אדני ה' במה אדע כי אירשנה"? מדוע לא האמין אברהם באותה מידה בבשורת הארץ? מכיוון שהאמין לנס של התעברות בגיל זקנה, היה עליו להאמין מקל וחומר בירושת הארץ, שהיא דבר טבעי ומסתבר יותר?
החתם סופר מחדש זווית ראייה שמכוחה הדברים מבוארים.
חז"ל אומרים במסכת מועד קטן (דף כ"ח עמ' א') כי "בנים, חיים ופרנסה אינם תלויים במעשי האדם ובשכר ועונש ("בָּנָי חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא"). יש צדיק העושה טוב ונפגע באחד או יותר משלוש יסודות הקיום הללו. נשאלת השאלה: הכיצד? הרי אם הדברים הכי חשובים בחיים תלויים במזל, נמצאת מבטל את עקרון השכר והעונש. ובכלל, הרי חז"ל אמרו במסכת שבת (דף קנ"ו עמ' א') כי "אין מזל לישראל"? תשובה לכך נמצאת בדברי רש"י שם המבאר: "אין מזל לישראל – כי ע"י תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה". כלומר, מי שאין לו מזל צריך זכויות גדולות ואלו עשויות להימצא – מכוח תפילת האדם. הווי אומר כי יש כוח ואמצעי שמתגבר על "דרך הטבע" ומשדד מערכות באופן פלאי. זה כוחה של תפילה.
בגמרא במסכת קידושין (דף כ"ט עמ' ב') מסופר כי היה מזיק בבית המדרש של אביי שהיה פוגע בחכמים. הורה אביי שלא להכניס את רבי יעקב בנו של רב אחא לשום בית כדי שיישן בבית המדרש. ואכן, רבי יעקב נחשף למזיק, התפלל ועם כל כריעה שכרע בתפילה, נגדע אחד מראשיו של המזיק. שואל המהרש"א היאך דחה אביי את רבי יעקב למקום סכנה, הרי אין סומכים על הנס? המהרש"א משיב כי אביי סמך על תפילתו של רבי יעקב ומה שקורה מכוח תפילה אינו נס אלא טבע! הווי אומר כי מה שצריך נס כדי לחולל אותו כי הוא מנוגד לטבע, הופך להיות מעשי וטבעי – מכוח תפילה. לכן, דברים שתלויים במזל, כמו "בָני חיי ומזוני" קשה לשנות. אבל, תפילה מחוללת ניסים "כדרך הטבע". ואברהם האמין בכוחה של תפילה.
יש דבר נוסף שהוא חזק מן הטבע. תשובה!
מדרך הטבע אי אפשר לתקן מעשה שכבר נעשה. אפשר לתקן עתיד אבל לא עבר. אבל, תשובה מתאפשרת כי תשובה משדדת את מערכי הטבע ויוצרת אדם חדש המנותק מעברו. תשובה כמו תפילה, בכוחה לשנות את דרך הטבע, ואכן, חז"ל אמרו (בראשית רבה מ"ד, י"ב): "שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם – תפלה וצדקה ותשובה".
על כן, חשש אברהם כי בשֹׂורת הארץ לא תתגשם, אם הכנענים ישובו בתשובה ויהיו כאנשי העיר נינוה, שהכירו בה' ושבו מדרכם הרעה. על כן, שאל אברם "במה אדע"?
אין זאת אלא שבבשורת הארץ טמונה ידיעה אלוקית שהכנענים לא יחזרו בתשובה, כפי שנאמר (בראשית ט"ו, ט"ז): "ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עון האמורי עד הנה". רש"י מבאר: "לא שלם עוון האמורי – להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה". כלומר, הקב"ה חזה מראש כי העוון יימשך על פני ארבעה דורות, שלא ייטיבו את דרכם, עד אשר תוגדש הסאה. מכוח ידיעה זאת – יכול היה הקב"ה לבשר לאברהם את בשורת הארץ.
הנה כי כן, כדי לרשת את הארץ צריך היה לסגור שערי תשובה בפני שבעת העמים יושבי הארץ. על כך שאל אברהם: "במה אדע כי אירשנה"? שאלה זו מלמדת: כמה גדול כוחה של תשובה, ששעריה לעולם לא ננעלו.
