הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בפרשה הקב"ה כורת עם אברהם את ברית בין הבתרים ומצווה אותו על ברית המילה. ברית המילה היא מצווה חד-פעמית, שתכליתה ליצור סימן בלתי הפיך בגוף. סימן זה אמור להישאר לעולם ולהמשיך להזכיר לאדם ולסביבתו את זהותו ומחויבותו. המילה אינה רק מעשה פרטי של אדם בודד: היא ברית לאומית כללית של כל בני העם. יסוד זה מצוי כבר בציווי הראשוני על המילה "ויאמר אלקים אל אברהם: ואתה את בריתי תשמר, אתה וזרעך אחריך לדֹרֹתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית, י"ז ט'-י"א). יש רק שתי מצוות עשה שעונשן כרת: קרבן פסח ומילה. שתי אלו מבטאות ברית לאומית כללית של בני ישראל עם הקב"ה, ולכן המשתמט מהן נענש בכרת, עונש שאחת מהשלכותיו היא ניתוק מעם ישראל.
מצוות המילה היא ביום השמיני "ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם" (בראשית י"ז י"ב). בפסוק זה אין טעם מדוע דווקא ביום השמיני. ציווי זה מופיע פעם נוספת בפרשת 'תזריע', שם בהקשר לטומאת היולדת נאמר "אשה כי תזריע וילדה זכר… וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב ב'-ד'). בתלמוד למדו מסמיכות זו, כי יש להמתין עם המילהעד שיעברו ימי הטומאה של האישה (נידה ל"א ע"ב). טעם אחר, שעניינו חיזוק הוולד, מובא בשם ר' יודן בר פזי "ולמה התינוק נימול לשמונה? שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כוחו…" (דברים רבה, פר' כי תצא).
הֵמוֹפִילְיָה בעברית (דַּמֶּמֶת) היא מחלה תורשתית המתבטאת בתפקוד לקוי של מנגנון הקרישה של הדם. עקב תפקוד לקוי של הקרישה, כל פגיעה בכל דם עלולה לגרום לדימום רב, חיצוני או פנימי. עובדה מחקרית מרתקת מעלה כי בעוד שבימיו הראשונים של התינוק קיים חסר משמעותי בחומרי הקרישה, ואילו שלקראת היום השמיני מתרבים חומרי הקרישה בקצב מהיר והם עומדים ביום השמיני על רמה של 110%!!
אחת הדוגמאות המרשימות של ידע רפואי שהיה בידי חכמי התלמוד מאות שנים לפני שנתגלה על ידי הרופאים המודרניים הוא הידע על דרכי תורשת מחלת ההמופיליה. בתלמוד מסופר: … אמר רבי נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא אדום, אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא…ראיתיו שהוא ירוק…והמתינה לו, ומלה אותו וחיה…" (יבמות ס"ד ע"ב). על פי גמרא זו פסק הרמב"ם- קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק ביותר אין מלין אותו וכו' וכן אם היה אדום ביותר כמי שצבעו אותו אין מלין אותו עד שיבלע בו דמו ויחזרו מראיו כשאר קטנים. עוד כתב הטור בשם הרמב"ם- שאין מלין ולד שיש בו חשש חולי דסכנת נפשו, "דסכנת נפשות דוחה הכל שאפשר לו למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל".
מאמר מרתק מפרי עטו של יוסי ולפיש דן במילה על ידי מכשיר לייזר, ומעורר את הבעיות ההלכתיות הכרוכות בשימוש במכשיר זה, על יתרונותיו וחסרונותיו. מהשאלות העולות משימוש במכשיר כזה- האם מילה חייבת להיעשות בכלי מסוים בדווקא, האם שימוש בקרן הצורבת את המקום נחשבת כחתך, האם תיחשב כפעולה הנעשית מכוחו של האדם המוהל המבצע אותה, האם יש בכך משום שינוי ממנהג ישראל, האם הכרח הוא שייצא דם במהלך הברית, ועוד. ממסקנותיו, לפחות ביחס לחולי המופיליה, או מקרים אחרים שבהם לא ניתן למול משום פיקוח נפש ובעזרת מכשיר הלייזר אפשרי למול ולהימנע מהסכנה הכרוכה בכך, – יש למול באותם מקרים בדרך זו (ברית מילה בלייזר, אורות עציון כ"ה, תשנ"ה).(לך לך תש"פ)
