נהוראי מאיר (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)עשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו כאשר האחרון שבהם חותם את פרשתנו – ניסיון העקדה. אב ובנו הולכים למשימה משותפת, משימה שמלווה בחששות כבדים. אין כל תיאור אודות שיחה, שמתנהלת בין אברהם לבנו יצחק בהליכתם להר המוריה, מלבד שאלה קצרה ופרגמטית של יצחק "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה".יחד עם זאת, ניתן לדייק מתוך הכתובים על שיתוף פעולה מלא, שהיה בין אברהם ליצחק.
הליכתם להר המוריה היתה 'יחדיו': 'וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה… וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו' ובהמשך נאמר שוב: "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו". ההליכה יחדיו במקרא פרושה: הליכה מתוך שותפות ערכית כאיש אחד בלב אחד. גם לאחר ניסיון העקידה מופיעה המילה 'יחדיו' אולם הפעם לא בהקשר של הליכתם של אברהם ויצחק אלא בשעה שאברהם חוזר אל נעריו: 'וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע'.
מה היה כה מיוחד בהליכה של אברהם עם נעריו, שראתה התורה להדגיש שהלכו 'יחדיו' ? הרי מדובר בהליכה שגרתית של אברהם עם נעריו בדרכם חזרה לביתם. וכך כותב הרש"ר הירש: "קירבה כזאת לה' – אף אם רק מדומה היא – מולידה בדרך כלל בכל מקום מידה של התנשאות, המביטה בגאווה אל שפל מדרגתם של שאר בני אדם כ'בני חלוף מבשר ודם', ונמנעת מלבוא אתם במגע … ואילו אברהם ויצחק שבו מפסגת הר המוריה – כאילו לא פעלו דבר: וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו".
לדבריו, התורה ביקשה להדגיש את האופן שבו חזר אברהם אל נעריו. אך טבעי הדבר, שלאחר שהתגלה המלאך לאברהם והוא חזר אל נעריו, עלול הדבר לגרום להתנשאות של אברהם ביחס לנעריו ומשרתיו, שלא זכו להיות חלק מהחוויה הרוחנית. הכתוב מדגיש, ששיבתו של אברהם הייתה טבעית ללא התנשאות והדבר בא לידי ביטוי בכך, שהוא הלך עם נעריו יחדיו בגובה העיניים. הם צועדים בחזרה כחבורה אחת. מעמד העקדה לא שינה מאומה את התייחסותו לנעריו.
נראה שהתורה לימדה אותנו, שניסיון העקדה אינו תם על הר המוריה, אלא נמשך גם לאחר שאברהם שב אל נעריו. רגע העקידה היה משמעותי, אך חשוב לזכור גם את האופן שבו חזר אברהם אל השגרה אל הנערים שהמתינו לשובו.
מסר הזה מלמד אותנו שמי שזכה להגיע להישגים רבים וכתוצאה מכך למעמד גבוה יותר נדרש לענווה. אל לו חלילה להגיע להתנשאות אלא להמשיך ולראות את האחר בגובה העיניים. להמשיך את שגרת חייו בענווה ביחס לסביבתו.
