הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)אחד מחלקי התפילה שמצפים אנו להם מדי בוקר היא "ברכת הכוהנים", ובמיוחד בימים אלו של מלחמה. בברכה זו מתברכים אנו בשמירה על חיינו, גופנו ופרנסתנו, וכמהים להארת פנים, שלום ושלווה פנימית. הכוהנים מצווים לברכה מדי יום. דרכם ברכת ה' עוברת אל קהל ישראל.
אולם, לפניה נדרשים הכוהנים לברך את ברכת המצווה: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". הכוהנים נדרשים להצהיר שהם מברכים את ישראל באהבה. זה בא לידי ביטוי בעמידתם של הכוהנים וישראל פנים אל פנים. כך דורשים חז"ל: "כה תברכו – פנים אל פנים". כאשר פני העם מופנים אל מול פני הכוהנים, זה סימן לאהבה ולחיבה. דומה הדבר לכרובים בבית המקדש, שעליהם אומרים חז"ל: "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, היו הכרובים פניהם איש אל אחיו" (בבא בתרא צט ע"ב). עמידת הקהל אל מול הכוהנים משקפת את היחס ההדדי והמיוחד של אהבה ואחדות המתקיים בין הכוהנים המברכים לישראל המתברכים.
הרש"ר הירש (ו, כג) ממחיש זאת גם בדרך המיוחדת שנאמרת הברכה: "הכהנים המברכים נוהגים אפוא בסבילות גמורה, ואין הם אלא כלים לברכה; הם מברכים רק משנקראו לכך על ידי הקהל, והם אומרים רק את הברכה שהוקראה להם בשם הקהל. לאמיתו של דבר, הקהל מביא על עצמו את הברכה היוצאת מפי הכוהנים במצות ה". לאמור, הכוהנים הם רק "כלים" לברכה שתחול. הם נעמדים מדי יום בענווה גמורה, ובאותו רגע הם חוזרים על המילים שנציג הציבור (החזן) אומר.
בשעת ברכת כוהנים שוררות הרמוניה ואהבה בקהילה המתברכת. רק במצב של שלום פנימי יכולים הכוהנים להיות חוליה מקשרת, שבאמצעותה מביאה על עצמה הקהילה את ברכת הקב"ה. כך ניתן להבין היטב את ניסוחה של הברכה: "לברך את עמו ישראל באהבה" – מסביר המגן אברהם על פי הזוהר (קכח ס"ק יח): "כל כהן דלא רחים לעמא [=שאינו אוהב את עמו] או העם לא רחמין ליה [=העם אינו אוהב אותו] לא ישא כפיו". התנאי לתחולת הברכה היא האהבה. במהלך ברכת הכוהנים זוכים הילדים לחיבוק חם ואוהב מאביהם בשעה שמכסה אותם בטליתו. זה גם הזמן שנדרשים אנו לקבל על עצמנו לחבק כל אחד ואחד בקהילה. דרושות סובלנות לאחר, הקשבה לדעות אחרות בתוך הקהילה.
שיאה של הברכה היא בשלוש המילים האחרונות: "וישם לך שלום". וכפי שמסביר העמק דבר " אחר כל הברכות, מברכים בכלי המחזיק אותם, שבלי שלום אין נחת בשום ברכה". כדי שהברכה תוכל לחול, ונוכל לזכות ליהנות מפירותיה, זקוקים אנו לכלי שיחזיק את הברכות. ללא שלום, לא נוכל להעריך את ערכן של הברכות. ציבור המתפללים אינו מסתפק בברכת השלום שיצאה מפיהם של הכוהנים, אלא מבקש הוא את השלום גם בעצמו באמצעות ברכת "שים שלום" ובתוספת המילים: "אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום – יהי רצון שתשים עלינו ועל כל עמך בית ישראל חיים וברכה למשמרת שלום".
רק לאחר שזכינו לרגעים של אחדות בבית הכנסת, להקשבה ולאהבה, מבקשים אנו מהקב"ה שיביא את השלום עלינו מכל אלו המבקשים לכלותנו.
